עַל  טֵרוּפַי,
הַגֵּיהִנֹּם,  –
שְׁלַח  גַּן  אֵלַי
בְּבוֹא  הַיּוֹם.

לֵעֵת  זְקוּנַי,
תֹּם  הַטִּמְטוּם:
שְׁנוֹת  הֶעָמָל,
שְׁנוֹת  הָעִקּוּם;

עֲבוּר  קוֹרוֹת
כַּלְבָּה  –  מַתָּן:
עֲבוּר  שְׂרֵפוֹת  –
קְרִירוּת  הַגַּן.

עֲבוּר  נִמְלָט
שְׁלַח  אֶת  הַגַּן:
בְּלִי  אַף  אֶחָד,
בְּלִי  אֶפֶס  פָּן.

אֵין  בּוֹ  צְדָדִים,
אֵין  צוֹעֲדִים,
אֵין  צוֹחֲקִים,
וְאֵין  שׁוֹרְקִים.

וּבְכֵן  –  זַמֵּן
לִי  גַּן  אִלֵּם:
שָׁם  נֶשֶׁף  אֵין  –
וָנֶפֶשׁ  אֵין.

הַגֵּד:  "קְחִי,  בְּלִי  נְאוּם  אָרֹךְ,
הַגַּן  שֶׁהוּא  בּוֹדֵד  כָּמוֹךְ"
(אַךְ  לְיָדוֹ  אַל  תִּתְעַכֵּב!)
–  הַגַּן  אֲשֶׁר  בָּדָד  יוֹשֵׁב  –

כָּזֶה  גַּנִּי  לְעֵת  זְקוּנַי…
–  גַּן?  הָעוֹלַם  הַבָּא,  אוּלַי?  –
–  זַכֵּינִי  נָא  לְזִקְנָתִי,
שֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר  כְּבָר  נִשְׁמָתִי.

1928