הַסַּהַר  שׁוֹטֵט  בְּצַלְמוֹן  מְעֻנָּן,
הִבִּיט  בַּחַלּוֹן  וּפִהֵק:
הִנֵּה  לְשִׁשָּׁה  עָרוּך  הַשֻּׁלְחָן,
וְהִנֵּה  –  יֵשׁ  כִּסֵּא  שֶׁרֵיק.
        זֶה  אֲנִי  וְאִישִׁי  בְּחֶבְרַת  יְדִידַי.
        רֹאשׁ  הַשָּׁנָה  קָרֵב.
        לַמָּה  כְּאִלּוּ  בְּדָם  קְצוֹת  יָדַי
        וְהַיַּיִן  כְּמוֹ  אֶרֶס  צוֹרֵב?
וּבַעַל  הַבַּיִת  סָח  בְּלִי  תְּנוּעָה,
אֶת  כּוֹסוֹ  הַמְּלֵאָה  הֵרִים:
"לִכְבוֹד  נָוֵנוּ  –  הָאֲדָמָה
שֶׁבָּהּ  כֻּלָּנוּ  שׁוֹכְבִים!"
        הִבִּיט  בִּי  יְדִיד  בְּמַבָּט  זָרִיז,
        בָּמֶּה  הוּא  נִזְכַּר  –  לֵךְ  תָּבִין!
        "לִכְבוֹד  שִׁירֶיהָ"  –  כָּךְ  הוּא  הִכְרִיז  –
        "בָּהֶם  כֻּלָּנוּ  חַיִים!"
וְהַשְּׁלִישִׁי  לֹא  יָדַע  דָּבָר
בִּשְׁעַת  עֲזִיבַת  הָעוֹלָם.
הֲלִי  הֶאֱזִין  דּוּמָם?
"לִשְׁתּוֹת  –  אָז  לִכְבוֹד  הָאֶחָד"  –  הוּא  אָמַר  –
"שֶׁעוֹד  לֹא  אִתָּנוּ  כָּאן"

1923