הָבָה  נִמְצָא  מִלִּים  גְּבוֹהוֹת  עַד  הַשָּׁמַיִם,
אוֹתָן  לַחֲבֵרִים  נַגִּיד  בִּמְלוֹא  שְׂפָתַיִם!
גַּם  מַחְמָאוֹת  חַמּוֹת  יֵשׁ  צֹרֶךְ  לְהַבִּיעַ  –
אֶת  רַף  הָאַהֲבָה  נוּכַל  כָּךְ  לְהַגְבִּיהַּ.

בּוֹא  נִצְטַעֵר  מִכְּאֵב  –  וְגַם  נִבְכֶּה  מֵעֶצֶב,
גַּם  יַחַד,  גַּם  לְחוּד,  בְּלִי  שׁוּם  תִּזְמוּן  בַּקֶּצֶב.
וְאֵין  מָה  לְפַחֵד  מֵרְכִילוּת  רוֹעֶמֶת:
תָּמִיד  לְיַד  הָעֶצֶב  אַהֲבָה  שׁוֹכֶנֶת.

חֲצִי  מִלָּה  תַּסְפִּיק  כְּדֵי  שֶׁהַכֹּל  יָבִינוּ
וּלְתַקֵּן  נוּכַל  אֵיפֹה  שֶׁכְּבָר  טָעִינוּ.
תָּמִיד  נָאִיר  פָּנִים  אָדָם  בִּשְׁבִיל  רֵעֵהוּ,
לִפְנֵי  שֶׁנְּגַלֶּה:  קְצָרִים  חַיִּם  –  וְזֶהוּ.