יָקְדָה בְּיוּלִי הָחַמָּה
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ אַפְרִיקָאִית.
הוּצְפוּ אָדָם וַאֲדָמָה.
עָבַדְּתִּי בְּבֵית קַיִט.
מֵעַל גִּבְעָה נִשָּׂא לוֹ הַר,
בָּלַט כְּמוֹ חֲטוֹטֶרֶת.
לְמוֹרָדוֹ שְׁכוּנַת הַכְּפָר
בְּרֹב גַּגּוֹת נִפְתֶּלֶת,
אַחַר כָּךְ – חוֹר הַגֵּהִנֹּם,
וְשָׁמָּה (כְּדֵי לָנוּחַ?)
יָרְדָה הַשֶּׁמֶשׁ מִדֵּי יוֹם
לְאַט אֲבָל בָּטוּחַ.
הִיא קָמָה שׁוּב לְמָחֳרָת
וּמְצִיפָה כָּל פַּעַם
עוֹלָם בְּסֹמֶק. וְאַט אַט
הִרְגַּשְׁתִּי אֵיזֶה זַעַם.
וְיֹום אֶחָד צָעַקְתִּי לָּהּ
(הַכֹּל הִלְבִּין בְּפַחַד):
"תִּרְדִּי! מָה זֹאת הַבַּטָּלָה
שֶׁל נַדְנֵדַת הַנַּחַת?
אַתְּ מִתְפַּנֶּקֶת בַּמָּרוֹם
בֵּין עֲנָנֵי הָחֶסֶד,
וְכָאן – עֲמֹל לְלֹא חֶשְׁבּוֹן
עַד שֶׁתִּפֹּל הַלֶּסֶת!"
צָעַקְתִּי: "מֶצַח הַזָּהָב!
בִּמְקוֹם לַשַּׁוְא לִשְׁקֹעַ –
תָּבוֹאִי לְבֵיתִי עַכְשָׁו,
תֶּה עֶם רִבָּה לִגְְמֹעַ!"
אוֹי, מָה עָשִׂיתִי?!! זֶה הַסּוֹף!
אֵלַי מֵהַשָּׁמַיִם
הַשֶּׁמֶשׁ בַּהֲלוֹךְ–מָעוֹף
צוֹעֶדֶת בַּקַּרְנַיִם…
נִסִּיתִי פַּחַד לְהַסְתִיר,
נָסוֹגְתִּי פֶּסַע פֶּסַע.
הִנֶּה עֵינֶיהָ בַּאֲוִיר,
הִנֶּה – הִיא כְּבָר נִכְנֶסֶת,
הִסְתַּנְּנָה בְּחַלּוֹנוֹת,
בְּדֶלֶֶת, בְּכָל סֶדֶק,
הִגִּיעָה. הִתְנַשְּׁפָה קַלּוֹת –
וְאָז קָרְאָה לַצֶּדֶק:
"לָרִאשׁוֹנָה בְּתוֹלְדּוֹתַי
אָחוֹר זוֹרֵם הָאֶתֶר.
קָרָאתָּ לִי? אֵיפֹה הַצָּ'אי,
רִבָּה וְכָל הַיֶּתֶר?"
הַתַּלְאוּבָה הַמַּדְמִיעָה
אֶת כָּל שִׂכְלִי סוֹבֶבֶת,
אַךְ שָֹמְתִּי אֹכֶל וּשְׁתִיָּה,
הִצָּעְתִּי לָהּ לָשֶׁבֶת.
מִי בַּלָּשׁוֹן אוֹתִי מָשַׁךְ?
נָבוֹךְ – מוּבָן מָדוּעַ –
יוֹשֵׁב, שׁוֹתֵק – פֶּן אַחַר כָּךְ
יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ!
אַךְ מֵהַשֶּׁמֶשׁ אוֹר מוּזָר
בָּהִיר הָיָה קוֹלֵחַ,
הַפַּחַד אֵיכְשֶׁהוּ עָבַר,
הִתְחַלְנוּ לְשׂוֹחֵחַ…
סִפַּרְתִּי עַל הָעֲבוֹדָה,
הָעֹמֶס שֶׁנּוֹפֵחַ,
הַשֶּׁמֶשׁ לִי: "עֲזֹב! תֵּדַע:
אֵין מָה לֲהִתְיַפֵּח!ַ
וְלִי, אַתָּה חוֹשֶׁב, זֶה קַל
לִבְעֹר? נַסֶּה בֵּינְתַּיִם!
אֲבָל הִבְטַחְתִּי כִּי אוּכַל –
וּמְאִירָה פִּי שְׁתַּיִם"
פִּטְפַּטְנוּ כָּךְ עַד חֲשֵׁכָה
שֶׁנִּשְׁאֲרָה נִשְׁכַּחַת.
הַחֲשֵׁכָה? הִיא כְּבָר בַּרְחָה.
יוֹשְׁבִים אֲנָחְנוּ יַחַד,
וּכְבָר לַשֶּׁמֶשׁ אָנוֹכִי
טֹוֵפחַ בַּכְּתֵפַיִם,
וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ: "כֵּן, אָחִי!
עַתָּה אֲנָחְנוּ – שְׁנַיִם!
הַמְּשׁוֹרֵר – נָקוּם, נָשִׁיר,
אֶל הָעוֹלָם נְלֵכָה!
אֲנִי בְּרֹב אוֹרִי אָאִיר
אַתָּה – בְּרֹב שִׁירֶיךָ"
בִּשְׁנֵי כּוֹחוֹת נִשְׂרַף הַקִּיר,
חוֹמַת הַצֵּל מֻפֶּלֶת!
נִזְרַח בְּאוֹר, נִזְרַח בְּשִׁיר
בְּזָהֳרָה מֻכְפֶּלֶת!
תִּשְׁכַּב הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָהַר –
גַּם לָהּ מֻכֶּרֶת עֲיֵפוּת –
אֲנִי בִּמְלֹא כּוֹחִי אֶזְהַר,
יִצְהַל הַיּום לְלֹא לְאוּת!
בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מָקוֹם,
בְּרַעַם וּבְחֶרֶשׁ
"הָאֵר!" – הַסְּלוֹגַן הָעֶלְיוֹן
שֶׁלִּי – וְשֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

1920