בְּתַּחְבֹּשֶׁת,  בְּקַסְדָּה,
בְּשִׁרְיוֹן  קָרוּע:
הַפָּרָשׁ  עַל  הַגִּבְעָה  –
עִסּוּקוֹ  יָדוּעַ:
בָּעוֹלָם  לָרוּץ  לָעַד
כְּדֵי  לִלְחֹם  בָּרֹעַ
בְּכוֹחוֹת  עַצְמוֹ  בִּלְבַד  –
זֶה  כָּל  הַמִּקְצוֹעַ!

הָאַבִּיר  הַמְבֻדָּד  –
רַחְמָנוּת  עַל  פֶּתִי!
מִלְחָמָה  שֶׁל  אִישׁ  אֶחָד  –
רַעֲיוֹן  פָּתֶטִי!
מָה  כָּל  כָּך  אוֹתוֹ  דּוֹחֵף?
אֵיפֹה  קְפִיץ  מָתוּחַ?
לֹא  בְּשֵׂכֶל  הוּא  חוֹשֵׁב  –
זֶה  נִרְאֶה  בָּטוּחַ.

בְּעֵינֵי  צִבּוּר  נָאוֹר  –
אֵין  לָזֶה  שׁוּם  עֵרֶךְ,
לֹא  רוֹאִים  בְּךָ  גִּבּוֹר  –
דּוֹן  קִישׁוֹט,  בְּעֵרֶךְ…
אֶת  הַנַּחַת  לֹא  תֵּדַע,
אֶת  כֻּלְּךָ  תַּשְׁקִיעַ  –
מִי  יַגִּיד  לְךָ  "תוֹדָה"
כְּשֶׁהַסּוֹף  יַגִּיעַ?

הָאַבִּיר  מַמְשִׁיךְ  לִדְהֹר
בִּגְבוּרָה  עִוֶּרֶת,
כְּדֵי  שֶׁלֹּא  יוּבַס  הָאוֹר  –
אֵין  סִבָּה  אַחֶרֶת.
לֹא  תְּהִלָּה  הוּא  מְבַקֵּשׁ,
לֹא  דּוֹרֵשׁ  מַשְׂכֹּרֶת.
בוֹא  נַגִּיד:  הוּא  מָה  שֶׁיֵּשׁ  –
זֶה  כָּל  הַסִּפֹּרֶת…