הֻרְעַל הַלֶּחֶם , הַשָּׁמַיִם
נִשְׁתּוּ – אֵיךְ לְרַפֵּא פְּצָעִים?
יוֹסֵף עֲלֵי חוֹלוֹת מִצְרַיִם
יָדַע אוֹתָם הַיִּסּוּרִים
מִתַּחַת לְכוֹכְבֵי רָקִיעַ
פָּרָשׁ בֶּדְוִי עוֹצֵם עֵינָיו
וְשָׁר לוֹ סָגָה; הַמֵּנִיעַ –
יוֹמוֹ אֲשֶׁר כֻּלּוֹ שָׁרָב.
הַהַשְׁרָאָה מְעַט דּוֹרֶשֶׁת:
מִי אֶת סוּסוֹ הֶחְלִיף כַּחוֹק
וּמִי אִבֵּד אַשְׁפַּת הַקֶּשֶׁת –
עִרְפּוּל הָאֵרוּעִים נָסוֹג.
וְאִם רַק הָאֱמֶת מוּשֶׁרֶת
בְּפֶה מָלֵא – הַכֹּל נִפְעָר;
הַמְּצִיאוּת אֲשֶׁר נִשְׁאֶרֶת:
תֵּבֵל, אוֹרוֹת – וְהַזַּמָּר.
1913
אגדה ספרותית קושרת את סיפור השיר הנ"ל לארוע שקרה בבית קפה "כלב משוטט" בסנקט פטרסבורג שבו היו נוהגים להתאסף משוררים. בערב אחד קרא משורר פוטוריסטי נודע בשם ולימיר חלבניקוב שיר אנטישמי. מנדלשטם שנכח אותה עת במקום – קרא אותו לדו קרב. בסופו של דבר חלבניקוב התנצל, קרע את השיר ולא השמיע אותו שוב. אך באותו ערב מנדשלטם חזר הביתה וכתב "הורעל הלחם" כי לחם ברוסית – KHLEB, השורש של השם KHLEBNIKOV.