בְּשִֹרְטוּטֵי  הַמַּעֲגָל
דַּיָּה  עַל  כָּר  רָדוּם  סוֹבֶבֶת
וּמַבִּיטָה  בַּכָּר  מֵעַל.
בִּצְרִיף  הָאֵם  עַל  בְּנָהּ  דּוֹאֶבֶת:
"קַח  לֶחֶם,  שָׁד,  יְנֹק  חָלָב,
הֱיֶה  כָּנוּעַ,  שָׂא  הַצְּלָב!"
הַמִּלְחָמוֹת  מִידֵי  שָׁנָה,
הַנּוּר  אֶת  הַכְּפָרִים  קוֹרֵעַ  –
וְאַתְּ  אַרְצִי  לֹא  מִשְׁתַּנָּה:
יָפְיֵךְ  עַתִּיק,  יָפְיֵךְ  דּוֹמֵעַ.
עוֹד  כַּמָּה  עַל  הָאֵם  לִדְאֹב?
עוֹד  כַּמָּה  הַדַּיָּה  תִּסֹּב?

1916