בְּבֵיתִי  אֲנִי  לְבַד.
אֶל  הַקִּיר  דְּיוֹקָן  נִצְמָד.

עַל  עֵינֵי  זְקֵנָה  עִוֶּרֶת
חֲבוּרַת  זְבוּבִים  דּוֹהֶרֶת.

טוֹב  לָךְ  שָׁם  –  אֲנִי  מַקְנִיט  –
בְּגַן  עֵדֶן  הַזְּכוּכִית?

זְבוּב  יוֹרֵד–זוֹחֵל  בַּלֶּחִי
הַזְּקֵנָה  קְצַת  מְגָחֶכֶת:

וְאַתָּה  –  שָׁם,  בְבֵיתְךָ  –
טוֹב  לְךָ  בִּבְדִידוּתְךָ?

1958