לָנוּ  אֵין  יוֹתֵר  סוֹדוֹת  נִסְתָּרִים  –
עַד  לְיוֹם  הַדִּין  הַכֹּל  יֵרָשֵׁם.
לַיְלָה  זֶה  דּוֹמֶה  לְבֶקַע  הָרִים
שֶׁמֵּאַחֲרָיו  הַכֹּל  מִתְגַּשֵּׁם.
כַּנִּרְאֶה  הָיו  חַיֵּינוּ  לַשָּׁוְא,
רַק  שֶׁאֵין  בָּזֶה  חִדּוּשׁ  אוֹ  סִימָן.
הִנֶּה  גֶּשֶׁם  מְטַפְטֵף  לוֹ  בַּסְּתָיו,
וְעוֹמֵד  בַּיַּעַר  בַּיִת  יָשָׁן.

שָׁם  נַדְלִיק  קָמִין  –  וְאֵשׁ  בּוֹ  תִּבְעַר,
לַגִּיטָרָה  נְכַוֵּן  מֵיתָרִים.
אֵין  עַל  מָה  לִשְׁמֹר  –  דָּבָר  לֹא  נוֹתַר,
כִּי  שָׂרַפְנוּ  כְּבָר  אֶת  כָּל  הַגְּשָׁרִים.
כָּל  אֶחָד  שָׁכַח  צְמָתִים  בִּדְרָכָיו,
שָׁם  לָחַש  שְׁבוּעָה  לֵילִית  אֲרֻכָּה;
כָּל  אֶחָד  בָּגַד  בְּמָה  שֶּׁאָהַב…
לַשְּׁנִיָּה  הַזֹּאת  יָפָה  הַשְּׁתִיקָה.

בַּפָּמוּט  דּוֹלֵק  הַנֵּר  –  לֹא  יִדְעַךְ,
כְּשֶׁבָּרוּחַ  הַחַלּוֹן  יִטָּרֵק.
וַאֲנִי  אוֹהֵב  אוֹתָךְ,  רַק  אוֹתָךְ  –
זֶה  מָה  שֶׁלָּנֶצַח  לֹא  יִמָּחֵק!
שֶׁיָּבוֹאוּ  חֲבֵרִים,  חֲבֵרִים  –
נַעֲשֶֹה  מִשְׁתֶּה  גָּדוֹל  לְכֻלָּם
יִשְׁאֲלוּנוּ:  "מָה  אַתֶּם  רוֹעֲשִׁים?"
הַתְּשׁוּבָה  הִיא  –  שֶׁזֶּה  סְרָק,  שֶׁזֶּה  סְתָם!

סְתָם  –  כִּי  אֵין  יוֹתֵר  סוֹדוֹת  נִסְתָּרִים,
עַד  לְיוֹם  הַדִּין  הַכֹּל  יֵרָשֵׁם.
לַיְלָה  זֶה  דּוֹמֶה  לְבֶקַע  הָרִים,
שֶׁמֵּאַחֲרָיו  הַכֹּל  מִתְגַּשֵּׁם.
כַּנִּרְאֶה  הָיו  חַיֵּינוּ  לַשָּׁוְא,
רַק  שֶׁאֵין  בַּזֶּה  חִדּוּש  אוֹ  סִימָן.
הִנֶּה  גֶּשֶׁם  מְטַפְטֵף  לוֹ  בַּסְּתָו,
וְעוֹמֵד  בַּיַּעַר  בַּיִת  יָשָׁן…