לָעוּס  הַבְּלוֹף  הַחוֹלָנִי
שֶׁל  כִּסּוּפִים  אֶל  הַמּוֹלֶדֶת!
לֹא  מְשַׁנֶּה  אֵיפֹה  אֲנִי
אֶהְיֶה  לַחֲלוּטִין  בּוֹדֶדֶת,

בְּאֵילוּ  אֲבָנִים  אֶזְחַל
לַבַּיִת  הַמַּכִּיר  בְּקֹשִׁי
כִּי  הוּא  בֵּיתִי  –  עַל  הַמִּשְׁקָל
שֶׁל  בֵּית  חוֹלִים  אוֹ  בֵּית  חֲרֹשֶת.

לִי  לֹא  אִכְפַּת  בְּאֵיזֶה  חוּג
לִסְמֹר  כְּמוֹ  כְּפִיר  שֶׁמִּתְאָרֵחַ
בְּשֶׁבִי,  תּוֹךְ  כְּדֵי  הַפִּנּוּק
לִהְיוֹת  נִדְחֶקֶת  –  בְּהֶכְרֵחַ  –

אֱלֵי  מַלְכוּת  חוּשַׁי  בִּלְבַד.
בְּאֵין  קְרָחִים  –  לַדֹּב  הַצְּפֹנִי
אֵיפֹה  לִהְיוֹת  אַחֵר  אֶחָד,
אֵיפֹה  לְהִשָּׁפֵל  –  אֵין  שֹׁנִי.

פִּתּוּי  עָלוּב  גַּם  שְׂפַת  אִמִּי
אֲשֶׁר  יָנַקְתִּי  כְּמוֹ  שַׁמֶּנֶת.
מָה  הַהֶבְדֵּל?  מוֹצָא  סְתָמִי  –
לְהִשָּׁאֵר  בִּלְתִּי  מוּבֶנֶת

(עֲבוּר  קוֹרֵא,  אוֹ  זַלְלַן
הָעִתּוֹנִים,  חוֹלֵב  הַזֶּבֶל…)
הוּא  –  בֶּן  הָעֵת,  בֶּן  הָעִדָּן,
אֲנִי  –  לִפְנֵי  כָּל  עֵת  וָמֶלֶל!

כְּמוֹ  קֶרֶשׁ  אֶבֶן  שֶׁנִּשְׁאַר
מֵהֲרִיסוֹת  שְׂדֵרָה  אוֹ  בַּיִת,
הַכֹּל  אֶצְלִי  –  אוֹתוֹ  דָּבָר,
וּמִכֻּלָּם  אוֹתוֹדָבָרִית  –

הִיא  הַזֶּהוּת.  כָּל  פְּרָט  וְתָג,
כָּל  תַּאֲרִיךְ,  תָּוִית,  חוֹתֶמֶת,
סִימָן  –  בְּיָד  גַּסָּה  נִמְחַק:
נַפְשִׁי  בְּלִי  "מֵהֵיכָן"  קַיֶּמֶת.

כָּךְ  לֹא  שָׁמַר  עָלַי  פִּלְכִּי
שֶׁאַף  בַּלָּשׁ  הֲכִי  פִּקֵּחַ
כִּתְמֵי  לֵדָה  בְּתוֹךְ  תּוֹכִי
לֹא  יְאַתֵּר  בְּאוֹר  זוֹרֵחַ!

כָּל  בַּיִת  זָר  לִי,  כָּל  מִקְדָּשׁ;
כֻּלָּם  זֵהִים,  הַכֹּל  –  רוּטִינָה.
אַךְ  אִם  בַַּדֶּרֶךְ  שִׂיחַ  צָץ,
וּבִמְיֻחָד  אִם  זֶה  "ריאַבִּינָא" …

1934