לֹא  זָזִים  גִּבְעוֹלֵי  הַצּוּלוֹת.
אוֹר  חִוֵּר.  שֶׁקֶט.  עֹמֶק  כָּחֹל.
כָּאן  נִרְאֶה  רַק  צְלָלֵי  אֳנִיּוֹת.
לֹא  מַגִּיעַ  אֵלֵינוּ  נַחְשׁוֹל.

כָּך  גְּדֵלִים  גִּבְעוֹלִים  שֶׁבַּיָּם,
כָּל  גִּבְעוֹל  בְּלִי  לָנוּעַ  מַבִּיט.
מָה  יָרֹק,  מָה  שָׁלֵו  מַבָּטָם,
מָה  שְׁלֵוָה  צִמְחִיַּת  הַתַּחְתִּית.

כָּאן  לַפֹּעַל  שׁוּם  צְלִיל  לֹא  נִתָּן.
זָר  רִשְׁרוּשׁ  לְעִשְׂבֵי  הַדְּמָמָה.
אִם  אָהַבְנוּ  –  הָיָה  זֶה  מִזְּמַן,
וְשָׁכַחְנוּ  לְשׁוֹן  אֲדָמָה.

דִּבּוּקֵי  הַדָּגִים  הָאִלְּמִים.
הַפְּנִינִים.  פַּס  הַחוֹל  בְּאוֹרָן.
אֵין  עוֹלָם  הַתְּשׁוּקוֹת  הָאַלִּים.
כַּמָּה  טוֹב  שֶׁטָּבַעְתִי  בַּיָּם.

1903 (?)