בָּרָקִיע  קַר  וְאָפֵל
רַק  הַיָּרֵחַ  מֵאִיר  אֶת  הַלֵּיל.
אוֹתוֹ  רָצִיתִי  לְהָבִיא  לָךְ  בַּחַלּוֹן,
אֲבָל  –
בַּלַּיְלָה  חַיָּבִים  לִישֹׁן!
    לֹא  רוֹצֶה  קְלֵמֶנְטִיָנה,
    לֹא  יָרֵא  מֵאַנְגִּינָה,
    כָּל  אוֹיֵב  –  לֹא  אֶפְחַד  מֵאֵלָיו:
    לוּ  בִּלְבָד  שֶׁמַּלְוִינָה,
    לוּ  בִּלְבָד  שֶׁמַּלְוִינָה,
    לוּ  בִּלְבָד  שֶׁמַּלְוִינָה,
    רַק  אוֹתִי  עַד  הַמָּוֶת  תֹּאהַב…

וּבַבֹּקֶר,  בִּשְׁעַת  הַזְּרִיחָה
שֶׁמֶשׁ  נִרְאֵית  מַמָּשׁ  נְמוּכָה.
אוֹתָהּ  רָצִיתִי  לָךְ  לַתֵּת  בִּמְקוֹם  הַנֵּר,
אֲבָל  –
קָשֶׁה  מֻקְדָּם  לְהִתְעוֹרֵר!
    לֹא  רוֹצֶה  קְלֵמֶנְטִיָנה,
    לֹא  יָרֵא  מֵאַנְגִּינָה,
    כָּל  אוֹיֵב  –  לֹא  אֶפְחַד  מֵאֵלָי:
    לוּ  בִּלְבָד  שֶׁמַּלְוִינָה,
    לוּ  בִּלְבָד  שֶׁמַּלְוִינָה,
    לוּ  בִּלְבָד  שֶׁמַּלְוִינָה,
    רַק  אוֹתִי  עַד  הַמָּוֶת  תֹּאהַב…