חדשות
רקוויאם / במקום המקדמה

בימי המורא של יז'ובשינה  העברתי שבע עשרה חודשים בתורים לבתי הכלא בלנינגרד. פעם מישהו "זיהה" אותי. ואז האישה עם שפתיים כחולות שעמדה מאחוריי ובטח לא שמעה בחייה את שמי – התעוררה מההתאבנות שאפיינה את כולנו ושאלה באזני (שם כולם דיברו בלחש):
– ואת זה תוכלי לתאר?
ואמרתי:
– אוכל.
ואז משהו מעין חיוך גלש על מה שפעם היה פניה.

1.04.1957

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן