הַצָּהֹב  וְהַכָּחֹל,
הַשָּׁמַיִם  וְהַחוֹל.
כְּבָר  שְׁעָתַיִם  –  זֶה  הַכֹּל
עַד  הָאֹפֶק.
נֶאֱבַדְנוּ  תּוֹךְ  דַּקָּה
בַּחוֹלִית  הָאֲרֻכָּה…
מָה  פּוֹעֵם  שָׁם,  בָּרַקָּה?
זֶה  הַדֹּפֶק.

מָה  עָבַר  –  שְׁנִיָּה?  שָׁנִים?
לֵךְ  תִֹּשְׁאַל  מֵאֲבָנִים.
כָּאן  שׁוּם  עֵץ  מֵהָעֵצִים  –
לֹא  צוֹמֵחַ!
אוֹטוֹבּוּס  אֵינוֹ  גָּמָל,
הוּא  כָּל  כָּךְ  קָשֶׁה  עָמַל  –
עַד  שֶׁהַבַּרְזֶל  מֵעַל
כְּבָר  רוֹתֵחַ.

הוֹ,  פֻּלְחַן  הַמַּסָּעוֹת!
דֶּרֶךְ  נֶצַח  וְחוֹלוֹת
שׁוּב  בּוֹרְחִים  מִכִּשְׁלוֹנוֹת
כְּמוֹ  מִפֶּשַׁע.
מִי  הָיָה  זֶה  שֶׁאָמַר
כִּי  נִמְצָא  נְוֵה  מִדְבָּר,
אַהֲבָה  בּוֹ  –  שֵׁם  דָּבָר
וְגַם  יֶשַׁע?

זֹאת  נָאִיבִיּוּת  תְּמִימָה  –
לְקַוּוֹת  כִּי  בַּשְּׁמָמָה
עֹדֶף  אֹשֶׁר  וְשַׁלְוָה
יֵשׁ  לָבֶטַח…
גַּם  אִם  הַנּוֹפִים  שׁוֹנִים  –
שָׁם  אוֹתָם  הַכּוֹכָבִים,
הַתְּכָכִים,  הָעֲצַבִּים
וְהַמֶּתַח.

אַךְ  טָמוּן  בְּנַפְשְׁךָ:
הַחַיִּים  –  תָּמִיד  בְּרִיחָה
מִצָּרוֹת  וּמִשִּׁגְרָה
וּמֵחֹשֶׁךְ.
וּבָרָדְיוֹ  –  הַפִּזְמוֹן
שֶׁנִּשְׁמָע  כְּמוֹ  הַהִמְנוֹן
בַּמַּסָּע  הָאַחֲרוֹן
אֶל  הָאֹשֶׁר.