בֵּין  מְאוֹרוֹת  תֵּבֵל  יֶשְׁנוֹ  כּוֹכָב,
עַל  שְׁמוֹ  בִּלְבַד  אֲנִי  חוֹזֵר  בְּאֹשֶׁר.
זֶה  לֹא  בִּגְלַל  אַהֲבָתִי  אֵלָיו  –
מֵאֲחֵרִים  אֲנִי  רוֹאֶה  רַק  חֹשֶׁךְ.

וְאִם  יִכְבַּד  לִבִּי  בְּיוֹם  סַגְרִיר,
כָּל  תְּהִיּוֹתַי  אֵלָיו  בִּלְבַד  תִּשֵׂאנָה.
זֶה  לֹא  בִּגְלַל  שֶׁהוּא  כָּל  כָּךְ  מֵאִיר  –
אֵינִי  חָפֵץ  בָּאוֹר  שֶׁלֹּא  מִמֶּנּוּ.

1909