כְּמוֹ יִדְּתָה בָּרָק מִמַּעַל:
"רָאִיתִי
אוֹתְךָ עִם אַחֶרֶתְ!ְ
אַתָּה הַשָּׁפָל,
הַנִּבְזִי, בְּלִיַּעַל…"
וְהָלְכָה,
וְהָלְכָה,
וְהָלְכָה מְקַלֶֶּלֶת.

חֹמֶד, אֲנִי מְנֻסֶּה דַּיֵּינִי.
עִזְבִי רַעֲמַיִךְ – אֵין טַעַם:
אִם הַבָּרָק כְּבָר כָּשַׁל לְהַרְגֵּנִי –
אָז לֹא אֲפָחֵד
מֵהַרַעַם.

1920