בַּבַּיִת  שֶׁל  אַרְקָשָׁה  –  אֵין  יוּלָה,  אֵין  אַרְקָשָׁה.
הַכֹּל  שׁוֹנֶה  שָׁם:  רֵיחַ,  רִהוּט  וַאֲנָשִׁים.
וְלֹא  אֲנִי  יוֹשֵׁב  בַּמִּטְבָּח  עִם  תֵּה  רוֹתֵחַ.
בַּבַּיִת  שֶׁל  אַרְקָשָׁה  דוֹלְקִים  אוֹרוֹת  זָרִים.
הַבֶאֱמֶת  הָלְכוּ,  כָּל  הַשָּׁנִים  הַלָּלוּ
בָּהֶן  גָּמַרְנוּ  אֹמֶר  עַל  יַחֲסֵי  קִרְבָה?
לְאָן  הִבַּטְנוּ  כְּשֶׁכֻּלָּם  סְבִיבֵנוּ  שָׁרוּ
עִם  חֲרִיזָה  נִצְחִית:  "אֵיבָה"  וְ"אַהֲבָה"?
בַּבַּיִת  שֶׁל  אַרְקָשָׁה  הַחֲרוּזִים  הָאֵלֶּה
תָּמִיד  הָיוּ  בַּגֹּבַהּ,  מֵעַל  כָּל  הַמִּלִּים;
וְעַל  הַקִּיר  כִּכְבָה,  מֵעֵין  תַּמְרוּר  בַּדֶּרֶךְ,
תְּמוּנָה  אַחַת  אַבְּסְטְרַקְטִית  –  לַיֹּפִי  הַכְּלָלִי.
לִצְבֹּר  הָרְכוּשׁ  בִּגְרוּשׁ  –  מְאוּמָה  לֹא  טָרַחְנוּ.
לֹא  יַחֲזֹר  הַזְּמַן  שֶׁלֹּא  הָיָה  לוֹ  סוֹף.
נוֹדֶה  עַל  כָּךְ,  אָחִי,  שֶׁבַּחַיִּים  אֲנַחְנוּ,
וּמָה  שֶׁיֵּשׁ  אֶצְלֵנוּ  –  כְּבָר  לֹא  יוּכְלוּ  לִגְנֹב.
הָיִינוּ  עֲשִׁירִים  בִּכְאֵבֵי  כֻּלָּנוּ,
גַּם  בְּמּוּסָר  נָאִיבִי  וּבְרָצוֹן  לָשִׁיר.
בְּאַהֲבָה  וּבְאֵיבָה  –  הַחוֹב  פָּרַעְנוּ;
אָז  בּוֹא  לֹא  נִתְרוֹשֵׁשׁ,  אֶת  כָּל  זֶה  לֹא  נָמִיר.
בַּבַּיִת  שֶׁל  אַרְקָשָׁה  מְשׁוֹטְטִים  צְלָלֵינוּ,
שׁוֹתִים  וּמְעַשְּׁנִים  הֵם  בַּמִּטְבָּח  הָרֵיק.
תְּמוּנָה  אַחַת  אַבְּסְטְרַקְטִית  –  מַחְרֹזֶת  גּוֹרָלֵינוּ.
וְשֶׁחַיִּים  רַק  פַּעַם  –  לְגַמְרֵי  לֹא  צוֹדֵק!