בְּאִי  זִכְרוֹנוֹתַי  מִימֵי  הַקֶּדֶם
יֵשׁ  בַּיִת  מַאֲפִיר.  גֵּרַנְיוּם  עַל  הָאֶדֶן.
שְׁלוֹשׁ  מַדְרֵגוֹת  לַדֶּלֶת  הַכְּבֵדָה,
טַבַּעַת  הַנְּחֹשֶׁת  בְּצִדָּהּ.
חָקוּק  בָּאֶבֶן:  חֶרֶב,  רֹאשׁ  אַיֶּלֶת,
וְלַפָּנָס  לְמַעְלָה  –  שְׂרוֹךְ  נִמְתַָּח.
בְּאִי  זִכְרוֹנוֹתַי  אֶת  זוֹ  הַדֶּלֶת
לַעֲדֵי  עַד  אַף  פַּעַם  לֹא  אֶפְתַּח!

1911–1912