בְּחַרְבִּי  אָשִׁיבֵךְ  מִידֵי  כָּל  אֲרָצוֹת  וּשְׁחָקִים
וְאֶצְלַח  כִּי  עַרְשִָי  וְקִבְרִי  הֵמָּה  יַעַר  מַשְׁחִים
כִּי  עַל  רֶגֶל  אַחַת  בִּלְבָד  נֶעֱמַדְתִּי  כָּאן
כִּי  אָשִׁיר  לְךָ  כְּמוֹ  שֶׁלֹּא  יָשִׁיר  אַף  פַּיְּטָן.
 
בְּחַרְבִּי  אָשִׁיבֵךְ  מֵכָּל  לַיְלָה,  כָּל  עֶת,  כָּל  "אָז"
מִידֵי  כָּל  חֲרָבוֹת  וְדִגְלֵי  הַפָּז.
מַפְתֵּחוֹת  אַשְׁלִיךְ,  אֲגָרֵשׁ  כֶּלֶב  מֵחֲצֵרִי
כִּי  אֲנִי  אֲמִינָה  מִכָּל  כֶּלֶב  בְּלֵיל  עֶפְרִי.
 
בְּחַרְבִּי  אָשִׁיבֵךְ  מִכֻּלָּן  –  וּמִזֹּאת  הָאַחַת,
לֹא  לָהֵן  תֶּאֱרֹס,  וַאֲנִי  –  אֶשֶׁת  אַף  אֶחָד.
וּבְקֵץ  הַוִּכּוּחַ  אָשִׁיבֵךְ  –  בְּלִי  סָפֵק!
מִידֵי  מִי  שֶׁבּוֹ  יַעֲקֹב  בְּלֵיל  הִתְאַבֵּק.
 
אַךְ  כָּל  עוֹד  נִשִׁימָה  בְּחָזְךָ  לֹא  תִּקָּטַע  –
אָז  לְכָל  הָרוּחוֹת!  –  לְךָ  תִּשָּׁאֵר  –  אַתָּה:
שְׁתֵּי  כְּנָפֶיךָ  לָאֶתֶר  מֻפְנוֹת  עוֹדָן,
כִּי  הֲרֵי  עַרְשְֹךָ  לְצַד  קִבְרְךָ  –  זֶה  הָעוֹלָם!
 
15.08.1916