אַף  אֶחָד  כְּבָר  לֹא  יַגִּיעַ,
חוּץ  מֵעֶרֶב.  יוֹם  חָרְפִּי
לֹא  יַצְלִיחַ  לְהַפְתִּיעַ  –
גַּם  אִם  לֹא  נָעוּל  בֵּיתִי.

רַק  מְעוֹף  פְּתִיתֵי  הַשֶּׁלֶג
בְּמִרְצָד  רָטֹב  וְחַד:
שֶׁלֶג  –  וְגַגּוֹת  כָּאֵלֶּה,
חוּץ  מֵהֶם  אֵין  אַף  אֶחָד.

יְצַיֵּר  הַכְּפוֹר  בְּלֹבֶן,
שׁוּב  יְסוֹבְבִי  אַט  אַט
הַמֻּכָּר  הֵיטֵב  מִקֹּדֶם
שִׁמָּמוֹן  שֶׁל  אֶשְׁתָּקַד,

הַשִּׁגְרָה  פִּתְאוֹם  נִפְסֶקֶת  –
בַּוִּילוֹן  תִּרְעַד  צְלָלִית:
צְעָדִים  עוֹלִים  מִשֶּׁקֶט,
תִּכָּנְסִי  אַתְּ  כְּמוֹ  עָתִיד.

תַּעַמְדִי  לְיַד  הַפֶּתַח
בְּשִׂמְלָה  כָּל  כָּךְ  פְּשׁוּטָה
וּלְבָנָה  כָּל  כָּךְ  שֶׁבֶּטַח
כּוֹכָבִים  תָּפְרוּ  אוֹתָהּ.