אֲנִי  חַי  בְּנִגּוּד  לְעִוְּרוֹן  הַמְּשִׁיכָה  הַנְּיוּטוֹנִית,
עַל  עֵצִים  שֶׁפְּרַקְדָּן  נִשְׁכְּבוּ  בְּקַרְקַע  –  מְרַחֵם.
וְשׁוֹמֵר  לִי  בְּסֵפֶר  כָּל  חַי  עַל  כְּתָבְתִּי  הַקְּטַנְטֹנֶת,
מְכֻתָּר  בְּטַבַּעַת  הָאֹפֶק  –  בְּלִי  חֶנֶק  נוֹשֵׁם.

בְּעוֹלַם  הָאֱנוֹשׁ  יֵשׁ  טַבַּעַת  אֲשֶׁר  מְכַתֶּרֶת
כָּל  זָוִית  רְאִיָּה,  לְכָל  צַעַד  קוֹבַעַת  פַּסִּים.
הִיא  נוֹחָה  לְכָל  מִי  שֶׁאָזְנוֹ  עַל  מִשְׁמַעַת  שׁוֹמֶרֶת,
וּלְמִי  שֶׁרָגִיל  לְהַבִּיט  –  אֵיפֹה  רֶגֶל  לָשִׂים.

עַל  דְּבָרִים  אֲחֵרִים  שָׁר  שֶׂכְוִי  –  בְּלִי  תָּוִים  אַךְ  עִם  רֶגֶשׁ,
לֹא  פּוֹחֵד  מֵאִלְפַּס  הַשְׁמוּעוֹת  –  מְקַרְקֵר  לוֹ  שִׁירִים.
כָּךְ  זָוִית  רְאִיַּת  חַמָּנִית  מְכֻוֶּנֶת  לַשֶּׁמֶשׁ  –
וְלָכֵן  מוֹצֵא  חֵן  בְּעֵינַי  צַוָּארָהּ  הַשְּׁרִירִי,

זִמְזוּמֵי  הַדְּבוֹרִים  לְאָזְנַי  נְעִימִים  מִנְּאוּם  מִשְׁתַּלֵּחַ,
וְכִתְבֵי  נְמָלָה  –  מִגּוֹפָן  שֶׁל  קִדּוּשׁ  לְבָנָה  לֹא  נוֹפְלִים.
כְּמוֹ  פַּזְרָן  שֶׁל  הַטֶּבַע  וּכְמוֹ  גּזְבָּרוֹ  הֶהָגוּן  הַפִּקֵּחַ,
הֵם  לָרֹחַב,  לָאֹרֶךְ,  לַגֹּבַהּ  אֶת  מְלֹוא  הַחַיִּים  זוֹלְלִים.

אֲנִי  חַי  בְּנִגּוּד  לָעִוְּרוֹן  הַשִּׁיטָה  הַמֻּסְתֶרֶת
לֲחַבֵּק  אֶל  הַבֶּטֶן  כָּל  נֶתַח  שָׁמֵן  וְגָדוֹל.
מוּל  רִשְׁתוֹת  וְחֶבְלֵי  חֲפָצִים,  בְּלִי  נִימָה  מִצְטַעֶרֶת  –
אַעֲדִיף  רְאִיַּת  חַמָּנִית  וּשְׁמִיעַת  תַּרְנְגוֹל.