אִם  יַכֶּה  אוֹתִי  חֹלִי  –
אֲבַקֵּשׁ  כִּי  רוֹפְאִים  לֹא  יַגִּיעוּ.
פְּנִיָּתִי  לְרֵעַי
(לֹא  מִתּוֹךְ  הֲזָיָה  חוֹלָנִית):
עַרְפְּלוּ  חַלּוֹנֹות,
עֲרָבָה  עַל  עֶשְׂבֶיהָ  הַצִּיעוּ,
שִׂימוּ  לַמְּרַאֲשׁוֹת  אֶת
כוֹכָב  הַשָּׁבִיט.

לֹא  עִקַּמְתִּי  דַּרְכִּי,
"מְפֻנָּק"  לֹא  נִקְרֵאתִי.
אִם  אֲנִי  אֶפָּצַע  בַּקְרָבוֹת  הַצּוֹדְקִים  –
נָא  חִבְשׁוּ  אֶת  רֹאשִׁי
בְּמִשְׁעוֹל  הָרַקֶּפֶת
וְכַסּוּ  אֶת  כֻּלִּי
בַּשְּׂמִיכָה
שֶׁל  שַׁלֶּכֶת  פְּרָחִים.

עִם  אַבְקוֹת  וְטִפּוֹת  אֵין  לִי  עֵסֶק.
שֶׁבְּסֵפֶל  תִּזְרַח  לָהּ  רַק  קֶרֶן  יָפָה.
יְשִׁימוֹן  הַחַמְסִין  וּמַפַּל  מֵי  הַכֶּסֶף  –
זֹאת  תִּהְיֶה  הַתְּרוּפָה.

מֵהַיָּם,  הֶהָרִים
עֵת  הַנֶּצַח  נוֹשֶׁבֶת,
רַק  תַּבִּיט  –  וְתַחוּשׁ  כּי  חַיֵּינוּ
לָעַד,  לֹא  לַשָּׁוְא.
לֹא  מִצְּחוֹר  הַגְּלוּלוֹת  –  דַּרְכּי
מֵעֲבֵי  הָרָקִיעַ  מֻרְכֶּבֶת,
לֹא  פְּרוֹזְדּוֹר  בֵּית  חוֹלִים  תּוֹבִילֵנִי  אֵלֶיהָ  –
אֶלָּא  שְֹבִיל  הֶחָלָב.

1940