אֵין  לִי  שׁוּם  הַשְׂכֵּל  שֶׁרָאוּי  לַאֲחֵרִים,
רַק  בָּרֵי  חֲלוֹף  בִּלְבַד  שַׂמְתִּי  בַּשִּׁירִים.
בְּבָרֵי  חֲלוֹף  תָּמִיד  מְזַהֶה  אֲנִי
הַתְּבָלִים  הָהֵם  עִם  הַשְֹחוֹק  הַסַּסְגּוֹנִי.

אַל  חַרְפוּ,  הַנְּבוֹנִים:  מָה  לְהִתְרַגֵּשׁ?
רַק  עָנָן  אֲנִי  שֶׁבּוֹ  מִתְלַקַּחַת  אֵשׁ.
רַק  עָנָן  אֲנִי.  רוֹאִים? צָף  לִי  יוֹם  שָׁלֵם
וְקוֹרֵא  לְחוֹלְמָנִים…  לֹא  קוֹרֵא  לָכֶם!

1902