אֵין  אֵמוּן  בְּאוֹתוֹת  חֲשֵׁכָה,
אֶל  הַלַּיִל  נַפְשִׁי  לֹא  דּוֹהֶרֶת.
כְּמוֹ  הַסְּתָו  –  אַתְּ  נָאָה  וְצֶחָה,
רַק  שֶׁבָּעֳנָגִים  מְקַצֶּרֶת.

נִשְׂרָכִים  בַּמָּעוֹף  לַדָּרוֹם
עֲגוּרִים  בַּשְּׁפֵלָה  הַמֻּחְלֶדֶת.
כְּמוֹ  מִטֶּבַע  –  אוֹתְךָ  אַף  גַּרְדֹּם
לֹא  יַפְרִיד  מִתּוּגַת  הַמּוֹלֶדֶת.

וְלֹא  פַּעַם  בְּנֶהִי  שֶׁל  סְתָו,
כְּשֶׁהִנָּךְ  רְחוֹקָה  כְּמוֹ  יָרֵחַ,
אוֹדוֹתַיִךְ  מֵעַל  יֵין  שָׂרָף
הַתַּלְיָן  הָאַכְזָר  יִשְׁתְּוֹחֵחַ.

1910