אֵין  אִישׁ  וָאֵשׁ  כָּאן,  מִסְבִיבִי.
אֲנִי  עֵרֹם.
מֻקָּף  אַשְׁמָן  סָגֹל  קָטְבִי
מִכָּל  מָקוֹם.
  
אֶבְטַח  בַּחֹשֶׁךְ  הַחִוֵּר,
אֶקְרָא  שיריי  –
הוּא  לְחֶטְאָי  לֹא  יְסַדֵּר
סְפִירַת  הַמְּלַאי.
  
הַקֹּר  מוֹלֵק  לִי  סִמְפּוֹנוֹת,
וּבָרֵיאָה  –
טִפּוֹת  דִּמְעָה  מְאֻבָּנוֹת,
זֵיעָה  קפואה.
  
אֲנִי  אוֹמֵר  שִׁירַי  עַד  תֹּם,
קוֹלִי  מֵרִים.
עֵצֵי  הָחֶרֶשׁ  בְּעֵירֹם
קְצַת  מַבְהִילִים.
  
רַק  הֵד  מֵהַר  הָעֲלָטָה
שׁוֹמְעוֹת  אָזְנַי.
לִנְשֹׁם  חָפְשִׁי  וְקַל  עַתָּה
אֲנִי  רַשּׁאַי.