חדשות
רקוויאם / אחרית דבר - 2

אחרית דבר – 2

וְשׁוּב  מִתְקָרֶבֶת  דַּקַּת  הַיִּזְכֹּר.
אַתַּן  –  בְּחוּשַׁי,  בְּשִׁמְעִי,  בַּמָּאוֹר:

גַּם  זוֹ  שֶׁבְּקֹשִׁי  נָגְעָה  בַּחַלּוֹן,
גַּם  זוֹ  שֶׁרַגְלֶיהָ  קָפְאוּ  מִיָּגוֹן,

גַּם  זוֹ  הַיָּפָה  שֶׁאָמְרָה  בַּכְּנִיעָה
"לְכָאן  כְּמוֹ  הַבַּיְתָה  אֲנִי  מַגִּיעָה"

רָצִיתִי  לִנְקֹב  כָּאן  בּכָל  שְׁמוֹתֵיכֶן  –
נִגְנַב  הָרִשּׁוּם,  וְאֵין  מִי  שֶׁיִּתֵּן.

צוֹתַתִּי  לָהֵן,  לְמִלּוֹת  הַדַּלּוּת;
מֵאֵלֶּה  אָרַגְתִּי  אֶת  רֹחַב  הַכְּסוּת.

כָּל  רֶגַע,  כָּל  פֶּשַֹע  –  זִכְרָן  לֹא  נִנְטַשׁ,
וְלֹא  אֶשְׁכַּחָן  גַּם  בְּפֶגַע  חָדָשׁ.

וְאִם  יִסְתְּמוּ  אֵת  שְׂפָתַי  הַתְּשׁוּשׁוֹת
שֶׁבָּן  צוֹעֲקוֹת  מִילְיוֹנֵי  נְפָשׁוֹת  –

חוֹבַת  הַיִּזְכֹּר  תָּעֳבַר  אֲלֵיהֶם
בְּעֶרֶב  הַיּוֹם  שֶׁאֲנִי  אֵעָלֵם.

וְאִם  בְּאַרְצִי  כַּעֲבֹר  הַיָּמִים
יַחְלִיטוּ  גַּלְעֵד  לְזִכְרִי  לְהָקִים  –

אֶתֵּן  הַסְכָּמָה  לָאֵרוּעַ,  בְּרַם
בַּתְּנַאי  הַיָּחִיד:  שֶׁהַהוּא  לֹא  יוּקַם

אֵיפֹה  שֶׁנּוֹלַדְתִּי,  בָּעִיר  עַל  הַיָּם   –
כֵּל  קֶשֶר  לְיָם,  אִם  הָיָה  –  נֶעֱלַם.

וְלֹא  מוּל  הַגֶּדֶם  בְּגַן  מַלְכוּתִי,
הַצֵּל  הֶעָגוּם  מְחַפֵּשׂ  שָׁם  אוֹתִי.

רַק  כָּאן  –  בִּצְבִירַת  שְׁלֹשׁ  מְאוֹת  הַשָּׁעוֹת
חִכִּיתִי  מֵעֵבֶר  לַבְּרִיחַ  לְאוֹת,

כֵּיוָן  שֶׁעַד  עֶצֶם  הַמָּוֶת  אִירָא
לִשְׁכֹּחַ  טִרְטוּר  שֶׁל  מָרוּסְיָה  שְׁחֹרָה,

טְרִיקוֹת  מִתּוֹךְ  דֶּלֶת  הַקּיִר  הַשְּׂנוּאָה,
זְקֵנָה  שֶׁיִּבְּבָה  כְּמוֹ  מִפְלֶצֶת  פְּצוּעָה…

בְּעוֹד  מֵעֵינֵי  הָאָרָד  הַקְּפוּאוֹת
יִקְלֹחַ  לוֹ  שֶׁלֶג  מוּמָס  כְּמוֹ  דְּמָעוֹת,

הַרְחֵק  תַּהֲמֶה  לָהּ  יוֹנַת  הַכְּלִיאָה,
וְחֶרֶשׁ  תַּפְלִיג  בַּנֵּבָה   אֳנִיָּה.

~10.03.1940

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן