אוֹר  חוֹדֵר  בְּקֹשִׁי  פְּנִימָה,
שֶׁלֶג  בַּחַלּוֹן  חוֹגֵג.
לָמָּה  אִמָּא,  לָמָּה  אִמָּא
לֹא  מַרְשָׁה  לְהִתְנַשֵּׁק?

הִיא  אוֹמֶרֶת:  "טוֹב  שֶׁכָּכָה  –
אַל  תִּבְכִּי  וְתִשְׁכְּחִי.
בַּחַיִּים  –  אִם  אַתְּ  לוֹקַחַת,
לְשַׁלֵּם  עוֹד  תִּצְטָרְכִי!"

כַּמָּה  אִמָּא  מְשַׁכְנַעַת,
כַּמָּה  בֶּחָצֵר  –  לָבָן.
הִיא  צָדְקָה  –  אֲנִי  יוֹדַעַת,
אַף  כִּי  זֶה  הָיָה  מִזְּמַן.

מֵעוֹלָם  לֹא  הִתְחַרַטְתִּי,
לֹא  מוֹחֶקֶת  שׁוּם  חֶשְׁבּוֹן:
עַל  כָּל  מָה  שֶׁאָז  לָקַחְתִּי  –
מְשַׁלֶּמֶת  עַד  הַיּוֹם.

אוֹר  חוֹדֵר  בְּקֹשִׁי  פְּנִימָה,
שֶׁלֶג  שׁוּב,  כְּמוֹ  אָז,  חוֹגֵג.
וּלְמִישֶׁהִי  שׁוּב  אִמָּא
לֹא  מַרְשָׁה  לְהִתְנַשֵּׁק.