אַדְמוֹנִית  מַאֲדִיָמה  נוֹסֶקֶת.
בְּקָרוֹב  אֶת  מַבָּטִי  יִפְגֹּשׁ
פֶּלֶךְ  הַצָּפוֹן  מוּאַר  בָּרֶקֶת
הַזְּאֵב  –  הַזַּר  לִבְנֵי  אֱנוֹשׁ.

נִשָּׁאֵר  שָׁם  בִּבְדִידוּת  וָעֶצֶב,
רֵיחָנִים  כְּאִלּוּ  דְּבַשׁ  הַבַּר.
בְּלִי  לַתֵּת  חֶשְׁבּוֹן  לִזְמַן  וָקֶצֶב
הַשֵּׂיבָה  תִּסְכֹּךְ  עַל  הַשֵּׂיעַר.

לָךְ  אַגִּיד  אֲזַי  :  "הַבִּיטֵי  אָנָּא,
כְּמוֹ  שַׁלֶּכֶת  –  עַל  יָמִים  לִפֹּול.
טוֹב  שֶׁאַתְּ  וְאָנוֹכִי  מָצָאנוּ
אֶת  "אֲנַחְנוּ"  –  בְּאָבְדַּן  הַכֹּל".

1937, פברואר