אֲדוֹנִי  הָאַלּוּף,  כָּאן  תַּחְקִיר  יְסוֹדִי
עַל  לוֹחְמֵי  צִוְתְּךָ  –  חֹמֶר  רַב  וְסוֹדִי.
כָּל  הַלַּיְלָה  קָרָאתִי  אֵין  סוֹף  דִּוּוּחִים:
אֵיךְ  לוֹמְדִים,  אֵיךְ  יוֹרִים  הֵם  וְאֵיךְ  מִתְגַּלְּחִים.

הֵם  מְאוֹד  מַתְאִימִים  כְּדֵי  לִתְקֹף  בַּלֵּילוֹת,
כְּדֵי  לִלְחֹם  בְּבִצּוֹת,  יַעֲרוֹת  אוֹ  חוֹלוֹת,
כְּדֵי  לִצְנֹחַ  בְּיָם  –  אוֹ  עַל  סֶלַע  זָקוּף
הֵם  מַמָּשׁ  מַתְאִימִים,  אֲדוֹנִי  הָאַלּוּף!

הֵם  יוֹדְעִים  לְהַפְצִיץ  –  אַף  מִתּוֹךְ  הֶעָנָן,
לַהֲפֹךְ  עִיר  פּוֹרַחַת  –  לְשֶׁלֶד  לָבָן,
רַק  שֶׁיֵּשׁ  פְּרָט  אֶחָד  שֶׁצָּרִיךְ  לְהַפְנִים:
אֲדוֹנִי  הָאַלּוּף,  הֵם  חוֹשְׁבִים  וְחוֹלְמִים.

הֵם  חוֹלְמִים  עַל  בָּנוֹת  עֲטוּרוֹת  בִּפְרָחִים,
הֵם  חוֹלְמִים  עַל  שָׂדוֹת  שֶׁבַּשֶּׁמֶשׁ  פּוֹרְחִים,
וְעַל  אֵיךְ  שֶׁאוֹתְךָ  יְפַזְּרוּ  בַּאֲוִיר…
אֲדוֹנִי  הָאַלּוּף  –  זֶהוּ  סוֹף  הַתַּחְקִיר.