זֶהוּ מַתַּן הָאֵל:
יֵשׁ לָנוּ זְכוּת לִבְחֹר.
אִם מַזָּלְךָ הִתְמַזֵּל,
בְּחַר לָבָן אוֹ שָׁחֹר,
בְּחַר לִנְטֹעַ בַּגַּן
אוֹ לַחֲטֹב עֵצִים,
קֶמַח לִטְחֹן לָבָן
אוֹ לִטְחֹן תֵּרוּצִים.
 
אַךְ מַגִּיעָה הָעֵת,
"כְּנֹס אֲבָנִים!" – קוֹרֵאת,
"כְּנֹס אוֹתָן, כְּנֹס אוֹתָן, כְּנֹס אוֹתָן,
אֶבֶן לְאֶבֶן".

עֵת לְכָל אוֹת וָתָו,
עִם הַשָּׁנִים תַּחְכִּים.
חֹשֶׁךְ יִבְלַע כּוֹכָב,
שַׁחַר עָף לַשְּׁחָקִים.
יַמָּה וָקֵדְמָה אֱהַב,
שְׁתֵה וְלַטֵּף בָּנוֹת,
שְׁלַח לְעִתְּךָ אֶפִּיטָף,
רֹן לְעִתְּךָ קִנּוֹת.
 
עַד אֲשֶׁר בָּא מוֹעֵד,
עַד שֶׁהָעֵת קוֹרֵאת:
"כְּנֹס אוֹתָן, כְּנֹס אוֹתָן, כְּנֹס אוֹתָן,
אֶבֶן לְאֶבֶן".
 
אֶבֶן לְאֶבֶן – כָּךְ
טוּר מִשְׂתָּרֵךְ נִצְחִי.
בְּקִרְבָתֵנוּ, אָח,
עֵת וָעֵת – לְרוּחִי.
אֹשֶׁר מַחְלִיף חַשְׁמָן,
מַעְלָה הָאֲבָנִים!
עַל אַדְמָתֵנוּ כָּאן –
צֹמֶת כָּל הַזְּמַנִּים.
 
כִּי עֵת כְּנֹס אֲבָנִים,
כִּי עֵת כְּנֹס אֲבָנִים,
כְּנֹס אוֹתָן, כְּנֹס אוֹתָן, כְּנֹס אוֹתָן,
אֶבֶן לְאֶבֶן.