בוריס סלוצקי "אבדות הגרמנים"

לִי רֹחַב לֵב הָיָה חָסֵר תָּמִיד
שֶׂעַל כֻּלָּם אֶחְמֹל.
חָסַכְתִּי חֲמָלוֹת
לָכֶם, הַלּוֹחָמִים,
אוֹ בְּלָשׁוֹן קְרָבִית –
לָכֶם, הַגַּפְרוּרִים, הָעֶפְרוֹנוֹת –
חֶמְלָה הִרְגַּשְׁתִּי, אַךְ לְגֶרְמָנִי
לֹא חַשְׁתִּי צַעַר אוֹ חֶמְלָה. אֲנִי
שׂמָחְתִּי לַסְּפָרוֹת שֶׁל אָבְדָּנָם:
לַאֲפָסִים
שֶׁהִתְנַפְּחוּ מִדַּם
הַגֶּרְמָנִים. הַמָּוֶת, פְּעַל!
אַל תִּתְעַיֵּף! תַּזִּיעַ
בַּיֶּזַע הַכָּבֵד!
עָלֶיךָ לְהַגִּיעַ
לְכָל אֶחָד מֵהֵם!
אֲבָל – מִקְרֶה אֶחָד
בְּיָנוּאָר שֶׁל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם
(פְּלוּס מִינּוס):
הִסְתַּלְסֵל קִיבִּינִימָט
מֻקְדָּם, הַרְבֵּה לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם –
הֵבִיאוּ לי שָׁבוּי אל הַשּׁוּחָה.
אָמַר הַכֹּל:
אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה,
מִסְפָּר הַגְּדוּד,
הַנֶּשֶׁק וּבִכְלָל,
שֶׁהִיטְלֵר לֹא מֵבִיא לָהֶם תּוֹעֶלֶת,
וְשֶׁבַּבַּיִת לוֹ אִשָּׁה וַיֶלֶד –
גַּם זֶה אָמַר,
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא נִשְׁאַל.
הָיָה חָמוּד, בְּלוֹנְדִּינִי, כְּחוֹל עֵינַיִם,
כֻּלּוֹ – גָּבוֹהַּ, מְחַיֵּךְ, זָקוּף –
כְּמוֹ בִּתְמוּנָה עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם.
עָמַד מוּל חַיָּלֵינוּ. שׁוּב וְשׁוּב
הַחַיָּלִים אוֹמְרִים לוֹ: "פְרִיץ, תִּרְקֹד!"
וְהוּא רָקַד.
בְּלִי חֲנֻפָּה. טִבְעִי מְאוֹד.
הַחַיָּלִים אָמְרוּ: "נַגֵּן, לָה–לָה!"
הוֹצִיא הוּא מַפּוּחִית מִמִּכְנָסַיִם
וְאֶת הַוָּאלְס "דּנֻבָּה הַכְּחֻלָּה"
נִשֵּׁף, רַץ הַנִּגּוּן בֵּין הַשְּׂפָתַיִם.
הוּא כָּל הַיּוֹם אָכַל דַּיְסָה חַמָּה,
הָיָה אוֹכֵל אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁלֵמָה,
אֲבָל בַּלַּיְלָה צַו הָיָה – תִּסּוֹגוּ!
וְאָז הִתְחִיל הַתֹּהוּ וְהַבֹֹּהוּ…
מָה לִי?
סַנְדָּק אֶצְלָם הָיִיתִי, כֵּן?
מִמֵּתֵיהֶם – לְגַמְרֵי לֹא אִכְפַּת!
מֵאַף אֶחָד!
אִכְפַּת רַק מֵאֶחָד:
זֶה
שֶׁהַוָּאלְס
עַל מַפּוּחִית נִגֵּן.

1954–55 (?)