צְחוֹר  הַשֶּׁלֶג  וָקֶרַח  אָפֹר
עַל  חֶלְקַת  אֲדָמָה  סְדוּקָה,
בָּהּ  פְּרוָּסה  מִטְלָאִים  אֵין  סְפֹר
עִיר  בְּפתּוּל  דַּרְכָּהּ.
עַל  הָעִיר  –  עֲנָנִים  לָרֹב,
אֶת  קַרְנֵי  הָרָקִיעַ  חוֹסְמִים.
וַעֲלֶיהָ  –  עָשָׁן  צָהֹב.
הָעִיר  בַּת  אַלְפֵי  שָׁנִים,
הֵן  חָלְפוּ  תַּחַת  אוֹר  הַכּוֹכָב  שֶׁקָּרוּי  הַשֶּׁמֶשׁ.
וְאַלְפַּיִם  שָׁנָה  –  נִלְחָמִים
מִסִּבּוֹת  חַסְרוֹת  הִגָּיוֹן.
מִלְחָמָה  הִיא  עִסּוּק  צְעִירִים,
נֶגֶד  קְמָטִים  –  פִּתָּרוֹן.
דָּם  בִּזְרִימָה  אֲדֻמָּה.
כַּעֲבֹר  כְּשָׁעָה  –  אֲדָמָה,
עוֹד  שְׁעָתַיִם  –  פְּרָחִים  וּדְשָׁאִים,
עוֹד  שָׁלוֹשׁ  –  בָּהּ  חוֹזְרִים  הַחַיִּים
עִם  הַחֹם  מִקַּרְנֵי  הַכּוֹכָב  שֶׁקָּרוּי  הַשֶּׁמֶשׁ.
וְיָדוּעַ  לָנוּ:  כָּכָה  מֵאָז
הַגּוֹרָל  אָהַב  הַבָּחִיר,
מִי  שֶחַי  אֶת  הַחֹק  הַנּוֹעָז,
שֶׁיָּמוּת  בִּהְיוֹתוֹ  צָעִיר,
מִי  שֶׁלֹּא  זוֹכֵר  מִלִּים  "כִּן"  וָ"לֹא",
לֹא  זוֹכֵר  הַתְּאָרִים  וְהַשְּׁמֵוֹת.
לַכּוֹכָב  הוּא  יִגַּע  וְיָבֹוא
בְּלִי  לַחְשֹׁב  שֶׂזה  חֲלוֹמוֹת,
וְִיִפֹּל  הֶחָרוּךְ בַּכּוֹכָב  שֶׁקָּרוּי  הַשֶּׁמֶשׁ.