שְׁנַת  הַמ"ה.  בְּקֵיץ  הַקֶּשֶׁת
סְמוֹלֶנְסְק.  בְּצֹמֶת  רַכָּבוֹת  –
בָּזָאר.  כָּאן  אֶת  שְׁיָרֵי  הַמֶּשֶׁק
נְשׁוֹת  הַקּוֹלְחוֹזִים  סוֹחֲבוֹת.

נָפָה  זֹאת  לִכְפָרִית  נֶחְשֶׁבֶת,
וּבְהֶתְאֵם  לָּהּ  –  הַמֻּצָּר.
פִּתְאוֹם  עוֹצֶרֶת  פֹּה  רַכֶּבֶת
של  סְטָאלִין.  הוּא  רוֹאֶה  בָּזָאר.

מִזְּמַן  הוּא  לֹא  יַָרד  הָעַמָּה  –
כָּאן  לְפָחוֹת  בּוֹ  יִתְבּוֹנֵן.
"מוֹכְרִים  פֹּה  לֶחם?  וּבְכַמָּה?"
תֹּוךְ  כְּדִי  חִיּוּךְ  הוּא  הִתְעַנְיֵן.

עָצְרוּ  הֵן  מִלִּנְשֹׁם  –  טוֹטָאלִית.
לְאָן  שֶׁבָּא  –  אוֹמְרוֹת  כֻּלָּן:
"לֹא  לִמְכִירָה,  טוֹבָארִיש  סְטָאלִין!
לֹא  לִמְכִירָה.  תִּקַּח  חִנָּם!"

אוֹתָהּ  תְּשׁוּבָּה  קְשׁוּחָה  חוֹזֶרֶת:
–  לֹא  לִמְכִירָה,  תִּקַּח  חִנָּם!
בְּרַכַּבְתּוֹ  הַמבֻצֶּרֶת
אֲזַי  נָסַע  הוּא  מִפּוֹטְסְדָּאם.

גָּאוֹן,  צָדִיק,  מוֹבִיל  בַּדֶּרֶךְ
מִלְיוֹנִים  בִּכְפָפוֹת  פְּלָדָה,
רַק  מְחִיר  הַלֶּחֶם  וְהַמֶּלַח
בְּרוּסְיָה  –  סְטָאלִין  לֹא  יָדַע…

1956