1937–1884. בא "מפשוטי העם", אבל בניגוד למשוררים אחרים בעלי רקע דומה לא הקדיש את שיריו לתיאורי נוף פסטורלי וסצנות מחיים כפריים. בגיל 20 קלוייב ממש פרץ לתודעה הספרותית הרוסית כמי שהצליח לשלב ביצירתו סמליות, דתיות וביטויים "כפריים".
את המהפכה הבולשביקית קיבל תחילה בהתלהבות ואף כתב פואמה לכבוד לנין. אך עם הזמן התאכזב עמוקות מהשלטון החדש אשר לדעתו היה מנוגד לנפש העם וחיסל את הכפר הרוסי. אחרי שלושה מעצרים – הוצא להורג באשמת שייוכו לאירגון אנטי ממשלתי (שלא היה ולא נברא) בהיותו חולה מאוד. גופתו נזרקה עם אחרות לקבר אחים, אף תאריך מותו רק משוער.
קלוייב השתמש רבות בדמויות תנ"כיות ונצריות, בצירופים בלתי צפויים ובמילים נדירות מניבים מיוחדים, כך שלעתים הקורא העירוני יותר מרגיש מאשר מבין במדוייק את משמעות המלל של שיריו.
אֵין אֵמוּן בְּאוֹתוֹת חֲשֵׁכָה,
אֶל הַלַּיִל נַפְשִׁי לֹא דּוֹהֶרֶת.
כְּמוֹ הַסְּתָו – אַתְּ נָאָה וְצֶחָה,
רַק שֶׁבָּעֳנָגִים מְקַצֶּרֶת.
נִשְׂרָכִים בַּמָּעוֹף לַדָּרוֹם
עֲגוּרִים בַּשְּׁפֵלָה הַמֻּחְלֶדֶת.
כְּמוֹ מִטֶּבַע – אוֹתְךָ אַף גַּרְדֹּם
לֹא יַפְרִיד מִתּוּגַת הַמּוֹלֶדֶת.
וְלֹא פַּעַם בְּנֶהִי שֶׁל סְתָו,
כְּשֶׁהִנָּךְ רְחוֹקָה כְּמוֹ יָרֵחַ,
אוֹדוֹתַיִךְ מֵעַל יֵין שָׂרָף
הַתַּלְיָן הָאַכְזָר יִשְׁתְּוֹחֵחַ.
1910