בְּרֹב  חָכְמָה  –  גַּם  כַּעַס,  גַּם  מַכְאוֹב
(עַיֵּן  אַסְְמַכְתָּא  בְּדִבְרֵי  קֹהֶלֶת ).
אֵינִי  חָכָם  גָּדוֹל,  אָז  מָה  נַפְשִׁי  חוֹמֶלֶת
עַל  הָעוֹלָם,  עַל  בֶּן  אָדָם  בִּרְחוֹב?

בְּצַו  הַהִשַּׂרְדוּת  הַטֶּבַע  מַאֲכִיל
בְּמִילְיוֹנֵי  זְרָעִים  כָּל  בַּעֲלֵי  כְּנָפַיִם,
בְּרַם  אֶל  הֶבְהֵקֵי  הַתְּכֵלֶת  בַּשָּׁמַיִם
אוּלַי  צִפּוֹר  אַחַת  מֵאֶלֶף  תַּעְפִּיל.

רוֹעֵשׁ  לוֹ  הַיְּקוּם  וּמְבַקֵּשׁ  כְּתָרִים,
זוֹעֶקֶת  מְצוּלָה,  בְּקֶצֶף  נֶאֱכֶלֶת,
אַךְ  בַּפְּסָגוֹת,  בָּהֶן  בָּתֵי  עָלְמִין  לַחֶלֶד  –
רַק  פֶּרַח  מְיֻחָד  אֶת  זָהֳרוֹ  מַדְגִּים.

אֲנִי  –  זֶה  רַק  אֲנִי?  מִצְמוּץ  בִּזְעֵיר  אַנְפִּין
שֶׁל  קִיּוּמִים  זָרִים.  אֵלִי,  מָדוּעַ
בָּרָאתָ  הָעוֹלָם  בְּדָם  וָחֵן  נָגוּעַ,
וְגַם  שִׂכְלִי  כְּדֵי  שֶׁאוֹתוֹ  אָבִין!

1957