חדשות

1868-1936. שם אמתי – אלכסיי פשקוב. המילה "גורקי" פירושה "מר".
הוכרז בבריה"מ כאבי "הריאליזם הסוציאליסטי". הוזכר ארבע פעמים כמועמד לפרס נובל לספרות אך לא זכה.
למרות חברותו במפלגה הסוציאל-דמוקרטית והיידות האישית עם לנין – התייחס שלילית למהפך הבולשיקי ולרדיפת המתנגדים לשלטון החדש. יצא לאיטליה ב-1921 אך לא קטע את קשריו עם רוסיה. חזר לבריה"מ ב-1932, זכה לתהילת "הראשון בין הסופרים" והפגין סולידריות מוחלטת עם הנעשה במדינה, כולל "חינוך מחדש" של רסיקי נחנות הכפייה. בו בזמן אנשי המשטרה החשאית הקיפו אותו בחומת המעקב.
הגן רבות על היהודים. ח"נ ביאליק וכמה סופרים יהודיים אחרים קיבלו אישורי היציאה מבריה"מ ב-1921 בערבות השתדלותו של גורקי.
כתב לרוב פרוזה, אך גם כמה שירים שזכו לתהודה ציבורית.

היסעור / על שיבת מישור המים…

עַל  שִׁיבַת  מִישׁוֹר  הַמַּיִם  עֲנָנִים  אוֹסֶפֶת  רוּחַ.  בֵּין  הַמַּיִם  לַשָּׁמַיִם  מְרַחֵף  יַסְעוּר  בֶּן  חַיִל,  לְבָרָק  שָׁחֹר  דּוֹמֵהוּ.
בִּכְנָפוֹ  לַגַּל  נוֹגֵעַ,  אוֹ  כְּמוֹ  חֵץ  נוֹסֵק  עֲנָנָה  –  הוּא  צוֹעֵק!  –  הָרֹן  שׁוֹפֵעַ  בִּצְרָחָה  מְלֵאַת  הָאֹמֶץ.
זֶהוּ  צִמָּאוֹן  לְסַעַר!  הַשַּׁלְהֶבֶת,  אוֹן  הַזַּעַם,  הַדִּבֵּר  הַמְּנַצֵּחַ  בָּהּ  שׁוֹמֵעַ  הָרָקִיעַ.
הַשְּׁחָפִים  גּוֹנְחִים  בְּלִי  הֶרֶף,  אֶת  הַיָּם  סוֹרְקִים  כְּאִלּוּ  מְחַפְּשִׂים  מָקוֹם  בַּיָּם  שֶׁבּוֹ  אֶת  חֶרְדָתָם  יַטְבִּיעוּ.
לַהַק  טַבְלָנִים  גּוֹנֵחַ  –  עֲבוּרָם  כְּלָל  לֹא  יָדוּעַ  עֹנֶג  קְרַב  חַיִּים  וּמָוֶת,  הֵם  מְפַחֲדִים  מֵרַעַם.
פִּינְגְּוִין  מוּג  לֵבָב  מַחְבִּיא  לוֹ  אֶת  כְּרֵסוֹ  בֵּין  צוּק  לְסֶלַע…  הַיַּסְעוּר  לְבַד  דּוֹאֶה  עַל  שִׁיבָתוֹ  שֶׁל  יַם  הַקֶּצֶב!
עֲנָנִים  בְּדֶרֶךְ  יַמָּה  מִתְקַדְּרִים  יוֹתֵר  מִקֹּדֶם,  הַגַּלִּים  פּוֹרְצִים  לַגֹּבַהּ  וְשָׁרִים  לִקְרַאת  הָרַעַם.
רַעַם!  בְּקַצֶּפֶת  הַקֶּצֶף  הַגַּלִּים  רַבִּים  בָּרוּחַ,  וְהָרוּחַ  מְאַגֶּפֶת  צְבָא  הַיָּם  –  וְאָז  תּוֹפֶסֶת  נַחְשׁוֹלִים,  בְּעֹז  הַזַּעַם  מַשְׁלִיכָה  אוֹתָם  בַּסֶּלַע,  לְאָבָק  הִיא  מְנַתֶּצֶת  אֶת  הַגֹּלֶם  מִבָּרֶקֶת.
הַיַּסְעוּר  זוֹעֵק  לְמַעְלָה,  לְבָרָק  שָׁחֹר  דּוֹמֵהוּ,  מְנַקֵּב,  כְּמוֹ  חֵץ,  רָקִיעַ,  מִגַּלִּים  קוֹטֵף  קַצֶּפֶת.
הִנֵּה  הוּא  דּוֹהֵר  כְּמוֹ  דֵּמוֹן  –  שֵׁד  גֵּאֶה,  אֱלִיל  הַסַּעַר,–  וְצוֹחֵק,  וּמִתְיַפֵּחַ…  הוּא  צוֹחֵק  עַל  הַשָּׁמַיִם,  הוּא  מְאֻשָּׁר  מִתְיַפֵּחַ!
עֵר  הַדֵּמוֹן  –  וְשׁוֹמֵעַ  עֲיֵפוּת  בְּאַף  הָרַעַם.  הוּא  בָּטוּחַ:  לֹא  יַסְתִּירוּ  עֲנָנִים  אֶת  אוֹר  הַשֶּׁמֶשׁ!
קוֹל  הָרוּחַ…  תֹּף  הָרַעַם…
טַיְּסוֹת  הָעֲנָנִים  עַל  תְּהוֹם  הַיָּם  –  בְּאֵשׁ  מַכְחֶלֶת.  יָם  תּוֹפֵשׂ  חֲצִי
בְּרָקִים  וּמְכַבֶּה  אוֹתָם  שְׁאוֹלָה.  מִשְׁתַּקְּפִים  בְּרָקִים  בַּמַּיִם  –  מִתְפַּתֵּל  נְחַשׁ  שַׁלְהֶבֶת,  עַד  שֶׁהַצְּלָלִית  דּוֹעֶכֶת!
–  סַעַר!  מִתְקָרֵב  הַסַּעַר!
זֶהוּ  הַיַּסְעוּר  בֶּן  חַיִל,  בֵּין  בְּרָקִים  הוּא  עָף  בְּאֹמֶץ  עַל  הַיָּם  פּוֹלֵט
הַזַּעַם.  כָּךְ  נָבִיא  קוֹרֵא  לַדֶּגֶל:
–  כִּי  סָעֹר  יִסְעַר  הַסַּעַר!

1901

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן