חדשות

1899-1977. במערב ידוע כסופר אמריקאי, אך במחצית חייו הראשונה כתב ברוסית. בן למשפחת אצולה ותיקה שנתנה לרוסיה כמה שמות מפורסמים בהם שרים, מצביעים, אנשי מדע, אמנות, ספרות, תעשיינים ועוד. המשפחה ברחה מרוסיה אחרי המהפך הבולשביקי. נבוקוב נדד באירופה והיגר לארה"ב ב-1937 בעזרת אירגונים יהודיים – לא רק בגלל יהדותה של אשתו אלא בגלל תרומת משפחתו להגנת בייליס.
בבריה"מ שמו של נבוקוב נמחק מהתודעה הרשמית ואף אחד מספריו לא פורסם. מצדו, במשך כל חייו היה נבוקוב מתנגד מושבע של כל סוגי הטוטאליטאריות – הן קומוניסטית והן פשיסטית. היה הוא גם ידוע כתומך נלהב של הציונות ושל מדינת ישראל: כך למשל בשנת 1973 עם פרוץ מלמת יום הכיפורים שלח צ'ק לצה"ל כתרומה נגד התוקפנות הערבית.
החל לכתוב שירה בגיל צעיר (תחת שם בדוי "סירין" שבו המשיך להשתמש לעתים), אך כהתבגרו לא ייחס לשירים אלו חשיבות כלשיא. גם אחרי שעבר בפרוזה לאנגלית – לא פסק מלכתוב ברוסית שירה. תהילתו של נבוקוב כמחבר "לוליטה", "שי", "הזמנה לגרדום" ואחרים העמידה בצל את תרומתו לשירה הרוסית, אך במולדתו הראשונה ובקרב קוראי רוסית שירתו ממוקמת גבוה. כמשורר הושפע נבוקוב מרבים מבני דורו שחיפשו כלים חדשים – ובכל אחת מהדרכים הללו נבוקוב הטביע את חותמו.

מִתְחַנֵּן  בִּי:  עִזְבִי,  אֵין  לִי  כּוֹחַ!
לֵיל  מוֹרָא.  הִשְׁתַּתֵּק  הַשָּׁאוֹן.
אֲנִי  אֶפֶס,  כִּמְעַט  וּמָנוֹחַ
מִגַּלַּיִךְ  בְּיַם  עִוָּרוֹן.

הָעוֹזֵב  בִּרְצוֹתוֹ  הַמּוֹלֶדֶת
לְיַבֵּב  בְּצַמֶּרֶת  רַשַּׁאי.
אַךְ  לָעֵמֶק  הִסְפַּקְתִּי  לָרֶדֶת,
אַל  תָּעֵזִי  לָגֶשֶׁת  אֵלַי.

אֶתְחַבֵּא  לִי.  אֶמְחַק  מֵהַדַּעַת
אֶת  שְׁמוֹתַי  –  גַּם  בַּזֶּה  אֶעֱמֹד.
כְּדֵי  שֶׁאַף  בַּחֲלוֹם  בִּי  לָגַעַת
תִּכָּשְׁלִי  –  לֹא  אֶחְלֹם  חֲלוֹמוֹת.

סִפְרִיַּת  הַבְּחִירָה  כְּבָר  נִגְנֶזֶת.
אֲדַמֵּם,  אֲסָרֵס  אֶת  עַצְמִי
וְאָמִיר  בְּבַרְבֶּרֶת  לוֹעֶזֶת
אֶת  הוֹנִי  הַיָּחִיד  –  לְשׁוֹנִי.

רַק  שֶׁדֶּרֶךְ  דַּמַּעַת  מַתְמֶדֶת,
וּדְשָׁאִים  שֶׁעַל  שְׁנֵי  הַקְּבָרִים,
וּקְלִפַּת  הַשַּׁדָּר  הָרוֹעֶדֶת,
וְכֻלִּי  מֵרֵאשִׁית  הַחַיִּים  –

אַל  תַּבִּיטִי  בִּי,  רוּס  הָעִוֶּרֶת,
רַחֲמִי  –  זֹאת  אֲנִי  מְבַקֵּשׁ:
אִם  בְּבוֹר  הַפֶּחָם  אַתְּ  נוֹבֶרֶת
אֶת  חַיַּי  אַל  נַסִּי  לְמַשֵּׁשׁ!

כִּי  עִדָּן  הִתְחַלֵּף  כְּבָר  בַּלּוּחַ,
עַל  בּוּשָׁה,  יִסּוּרִים  וְיָגוֹן
אַף  אֶחָד  לֹא  יָשִׁיב,  זֶה  בָּטוּחַ,
וְנַפְשִׁי  לֹא  תִּסְגֹּר  שׁוּם  חֶשְׁבּוֹן.

1939

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן