כָּךְ  נִקְבַּע  מִימֵי  קֶדֶם  –  הַחֹק  הָעֶלְיוֹן
שֶׁבּוֹרֵחַ  כָּל  חַי  מִצִּנָּה  וְסוּפוֹת.
אִם  קוֹבֵעַ  הַטֶּבַע  לָעוּף  לְדָרוֹם  –
לָמָּה  יֵשׁ  צִפֳּרִים  שֶׁצָּפוֹנָה  עָפוֹת?

    לֹא  גְּדֻלָּה,  לֹא  תְּהִלָּה  חֲשׁוּבוֹת  לָהֶן  –
    רַק  הַקֶּרַח,  נוֹצֵץ  כְּמוֹ  פְּסֵיפָס.
    אַךְ  בַּיּוֹם  שֶׁבּוֹ  יַחְזְרוּ  לַקֵּן  –
    יְתֻגְמַל  הַמַּסָּע  הַנּוֹעָז!

מָה  הָיָה  לָנוּ  רַע?  אֵיךְ  הִגַּעְנוּ  לְכָאן?
אֵיזֶה  גַּל  שֶׁל  צוּנָאמִי  אוֹתָנוּ  דָּחַף?
לֹא  רָאִינוּ  עֲדַיִן  שׁוּם  זֹהַר  לָבָן
כִּי  נָדִיר  הוּא  הַזֹּהַר  –  לָכֵן  גַּם  נִכְסָף.

    אֵיזֶה  שֶׁקֶט!  רַק  שַׁחַף  כְּמוֹ  רַעַם  נוֹפֵל,
    מִיָּדֵינוּ  אוֹתוֹ  נַאֲכִיל.
    אַךְ  בְּבוֹא  הַיּוֹם  בְּוַדַּאי  נְקַבֵּל
    הַתַּגְמוּל  לַשְּׁתִיקָה  –  הַצְּלִיל!

כָּאן  חוֹלְמִים  חֲלוֹמוֹת  רַק  בְּצֶבַע  לָבָן,
אֵין  גְּוָנִים  אֲחֵרִים  תַּחַת  שֶׁלֶג  וּכְפוֹר.
מֵהַלֹּבֶן  הַזֶּה  הִתְעַוַּרְנוּ  מִזְּמַן  –
אַךְ  תַּחְלֶמְנָה  עֵינֵינוּ  מֵרֶגֶב  שָׁחֹר!

    לֹא  יוּכַל  עוֹד  הָאֵלֶם  אֶת  פִּינוּ  לִנְעֹל,
    חֻלְשָׁתֵנוּ  כְּצֵל  תַּעֲבֹר,
    וְעַל  כָּל  לֵילוֹת  הַיֵּאוּשׁ  יִגְמֹל
    יוֹם  הַקֹּטֶב,  שׁוֹפֵעַ  הָאוֹר!

בַּצָּפוֹן  אֵין  גְּבוּלוֹת  –  רַק  רָצוֹן  וְתִקְוָה
שֶׁלֶג  צַח  –  כְּמוֹ  חַיִים  אֲרֻכִּים  בְּלִי  שְׁקָרִים
כָּאן  עוֹרְבִים  וּצְבוֹעִים  לֹא  יַשְׁאִירוּ  עִקְבָה  –
הֵמָּה  לֹא  יִשְׂרְדוּ  בַּשְּׁלָגִים  הַקָּרִים

    מִי  שֶׁלֹּא  הֶאֱמִין  שֶׁהוֹלֵךְ  לְאִבּוּד
    וְעַל  שֶׁלֶג  הִמְשִׁיךְ  לִגְלֹשׁ
    יוֹם  יָבוֹא  –  שֶׁיִּזְכֶּה  לַתַּגְמוּל  הַפָּשׁוּט  –
    שֶׁבְּמִישֶׁהוּ  הוּא  יִפְגֹּשׁ!