אוֹתְךָ  פָּגַשְׁתִּי  בָּאֲבִיב
הַכֹּל  פָּרַח  אָז  מִסְּבִיבי
אָמַרְתָּ  לִי  "יַלְדֹּנֶת,
מֵרֶגַע  זֶה  אַתְּ  בְּלִבִּי"

לוֹשֶׁנְקָה,  לוֹשֶׁנְקָה,
מָה  עוֹבֵר  בָּרֹאשׁ  שֶׁלְּךָ?
הֲאִם  עֵינַי  הַשְּׁחַרְחוֹרוֹת
לֹא  מַסְפִּיק  יָפוֹת?

בִּפְרֹס  הַקַּיִץ  בַּשָּׂדוֹת,
הַגַּאֲוָה  הַמְּתוּקָה
אוֹתִי  מִלְּאָה…  הָאֹשֶׁר
נִמְשַׁךְ  תְּקוּפָה  לֹא  אֲרֻכָּה

לוֹשֶׁנְקָה,  לוֹשֶׁנְקָה …

עַל  הַצִּפּוֹר  לְהִזָּהֵר
מִצַיָּדִים  וּמַלְכּוֹדוֹת.
מֻקְדָּם  הַסְּתָו  הִגִּיעַ  –
גָּנְבוּ  אוֹתְךָ  הַחֲבֵרוֹת

לוֹשֶׁנְקָה,  לוֹשֶׁנְקָה …

הִנֶּה  הַחֹרֶף.  שֶׁלֶג  בָּא,
אֶת  כָּל  שְִׁבִילֵי  הַכְּפָר  כִּסָּה
אַךְ  אִם  אוֹהֵב  עֲדַיִן  –
אֶת  דַּרְכְּךָ  אֵלַי  תִּמְצָא.

לוֹשֶׁנְקָה,  לוֹשֶׁנְקָה …