Тихо льется тихий Дон,
Желтый месяц входит в дом.
Входит в шапке набекрень,
Видит желтый месяц тень.
Эта женщина больна,
Эта женщина одна.
Муж в могиле, сын в тюрьме,
Помолитесь обо мне.
1938
1889-1966. השם האמתי – אנה גורנקו. החלה להשתמש בשם בדוי לפי בקשת אביה "כיג לא לבזות את שמו". תמיד מוזכרת כאחד היוצרים הבולטים בין משוררי תור הכסף. פעמיים הייתה מועמדת לפרס נובל לספרות.
אחרי המהפך הבולשביקי נשארה בבריה"מ ולא יצאה לחו"ל עד שב-1964 קיבלה פרס ספרותי באיטליה. בעלה הראשון (המשורר ניקולאי גומיליוב, ראה באוסף זה) הוצא להורג ע"י השלטון הבולשביקי ב-1921 באשמת ההשתתפות בנסיון המרד המדומה. בנה לב נעצר ונשלח למחנות הכפייה פעמיים, לתקופה מצטברת של 15 שנה. גם בעלה השלישי ניקולי פונין נעצר וסיים את חייו במחנה סיבירי. במשך עשרות שנים שיריה לא יצאו לאור. בשנת 1946 זכתה (יחד עם הסופר מ. זושנקו) "לככב" בהחלטת מרכז המפלגה הקומוניסטית כשם נרדף לתופעה שלילית בספרות.
דּוֹן קוֹלֵחַ. דּוֹן שָׁקֵט.
סַהַר פָּז נִכְנָס. עוֹמֵד.
מִכּוֹבְעוֹ הוּא מִסְתַּכֵּל
וְרוֹאָה בַּבַּיִת צֵל.
הָאִשָּׁה הַזֹּאת חוֹלָה,
לְבַדָּהּ בְּמִגְדָּלָהּ.
מֵת הָאִישׁ, הַבֵּן כָּלוּא –
נָא עָלַי הִתְפַּלְּלוּ.
1938