אֲנִי  קוֹבַעַת  כִּי  אֵינָם
יָמַי  אוֹתָם  חָיִיתִי  סְתָם,
מָה  שֶׁעָבַרְתִּי  –  לא  הִפְסִיק.
מָה  שֶׁנּוֹדַע  לִי  –  לֹא  לָרִיק.
אֵין  עוֹלָמוֹת  שֶׁלְּחִנָּם,
אֵין  שַׁי  שֶׁלֹּא  מָצָא  נִמְעָן.
וְאֵין  גַּם  אַהֲבָה  לַשָּׁוא
שֶׁבִּיסוֹדָהּ  –  מַכְאוֹב,  כָּזָב;
אוֹרָהּ  הַזַּךְ  וְהַנִּצְחִי
תָּמִיד  אִתִּי  וּבְתוֹכִי.
אֵין  "אַל  חֲזֹר"  בִּשְׁבִיל  לִמְנֹעַ
לִפְתֹּחַ  שׁוּב  חַיַּי  כַּחֹק  –
בְּלִי  אֲנָחָה  אַחַת  לִגְרֹעַ,
וּבְלִי  מִלָּה  אַחַת  לִמְחֹק.

1962