Есть дом, он светлее неба,
и светом неба храним.
Мой вечный дом –
я родился в нем,
мой дом, что в Неве-Декалим.
Цветы, и пальмы, и рыжий диск
на скате моря крутом,
и красных крыш
безмятежна тишь,
и дом мой, субботний дом.
И мама смотрит из-под руки,
и плечи отца сильны.
Ветра поют,
и песок клюют
с ладоней моей страны.
Но был и августа черный зной,
и черная злая тень,
и крик детей,
будто свист плетей,
и стоны упавших стен.
И вот бреду, как во сне, в бреду,
жестоким солнцем палим.
Будь проклят вор,
что поднял топор
на дом мой в Неве-Декалим.
Есть дом, он прозрачней неба,
и небо играет с ним.
И я клянусь,
что туда вернусь,
в мой дом, что в Неве-Декалим.