המילים "תרגום יוג'ין אונייגין" נשמעות מעין מושג. כמו, למשל, "לכבוש את האוורסט" – יש הר אוורסט, הוא מעניין בפני עצמו, אבל להגיע לפסגה זה משהו נפרד. או "הוכחה למשפט פרמה", "נגן בכינור סטרדיבריוס"… בקיצור – "לראות את פריז ולמות".

כשהתחלתי לתרגם, הראיתי חלקים לחברים. התגובות היו שונות. הנפוץ ביותר: "אבל יש כבר תרגום!" הכוונה הייתה: התרגום של שלונסקי. שנים אחרים (לוינסקי ונץ) אפילו לא נזכרו, כי יש אחד שהוא "התרגום": ספר נהדר, קניתי אותו, הנה הוא על המדף שלי… לפתוח אותו – למה? ניסיתי – שום דבר לא ברור. שוב לתרגם? בשביל מה???

בקיצור, ע"ע בבדיחה על יום הולדת של שוטר (רוסי). חבריו חושבים מה להעניק. מציע אחד: " ספר?" התגובה: "כבר יש לו!"

איני מבקר את שלנוסקי, ולא אף אחד שמתרגם שירה (בתנאי שהתוצאה היא שירה ג"כ). אבל הספר שבנדון תורגם לאנגלית או צרפתית בממוצע כל 10 שנים (בדקתי). וכל תרגום הוא מבט אחר על המקור (אם כמובן למתרגם יש יכולת להביט). יש מי שעבורו "אונייגין" – "דודי מן המהדרין הנהו". עבורי זה אחרת.

כמה הערות.

ראשית: המבנה ("הפרוזודיה") של שורות הרומן, "הבית האונגינאי" – מושג כשלעצמו. היו אפילו ניסיונות לחזור עליו – גם ביצירות שנכתבו בשפות אחרות, כולל עברית (יוסי גמזו). המבנה הזה הוא חלק מהרומן, ואני דבק בו בתוקף.

שנית: הערות. הן נכתבו בעברית עבור קורא עברי, אבל אולי הם יעניינו גם את דוברי שפת המקור.

שלישית: איורים. לאחר מחשבה רבה, החלטתי להשתמש בציורי השוליים של  פושקין עצמו. יש, אולי, מאוחרים וטובים יותר, אבל…

רביעית: הספר יצא לאור ב-2023, הוצאת "שוקן". היא נחשבת להוצאה הרצינית ביותר (את זה ראיתי בקפדנות ובאיכות העריכה)  – אך גם הסנובית ביותר, והתברר כי לא בכד. הסנוביות הזו באה לידי ביטוי בעובדה ש"ככה עושים כאן". זה כלל שמות (לדוגמה סנקט פטרסבורג נדרשה להיקרא "סנט פטרסבורג"), החלפת הספרות הרומיות בספרות ערביות (שהן למעשה הודיות), האיורים (צריכים להיות ברזולוציה בלתי נתפסת, שיש מעטים כאלה באינטרנט), הלצות בהערות והעיקר – האולטימטום NO SLANG. עלי להודות: לרוב גיליתי אופורטוניזם, הסלנג גורש מדפי התרגום בבושת פנים. אבל – כאן (ורק כאן) תוכלו לקרוא אותו בצורתו הבתולה. ניתן להאזין כאן גם בקריאה מאת אפרים פודוקסיק – פרק 1  פרק 2פרק 3פרק 4פרק 5פרק 6פרק 7פרק 8.

ומי שבכל זאת רוצה טקסט ערוך שיכנס לחנויות רשת סטימצקי או לאתר הוצאת שוקן.

ועכשיו – קראו, אם כבר הגעתם לכאן…