רֵעִי,  מֵאֵיזֶה  אוֹר  אַתָּה  זוֹרֵחַ?
נְתִיב  שַׁמְשׁוֹת  הַכְּזִיב  –  מַמָּשׁ  לֹא  קַל!
אֵינִי  יָכוֹל  לִישׁוֹן:  כֵּיצָד  אוּכַל?
נִרְדָּם  –  שׁוּב  נָע  בַּשֶּׁלֶג  הַתּוֹפֵחַ,
וְשׁוּב  –  יִּבּוּב  הָרוּחַ  הַצָּרוּד,
צְרִימַת  הַמַּגָּפַיִם  הָחוֹרֶקֶת
צִרְחַת  "לִשְכַּב!"  –  וּלְיָדְךָ,  צָמוּד
לְפֶתַע  נְגוֹהָה  קַלָּה  נוֹסֶקֶת,
לְרֶגַע  בַּשְּׁלָגִים  הִלָּה  בּוֹהֶקֶת  –
הָאוֹר  בִּלְתִּי  נִתְפָּשׂ  –  הַדַּק,  הַחַד:
הָיָה  פֹּה  אִישׁ  –  עַכְשָׁו  פָּחוֹת  אֶחָד.

פְּרָס  לָרוֹצֵחַ:  גַּם  שָׁעוֹן  מֻזְהָב,
וְגַם  חֻפְשָׁה  –  שְׁבוּעַיִם!  לַשְּׁבוּעַיִם
הוּא  בֵּן  אָדָם,  לֹא  נִגָּשִׁים  אֱלָיו
כְּלָבִים,  טַיְגָּה  וְחֹשֶׁךְ  הַשָּׁמַיִם.
אָז  עוּף  לחֲבֵרָה!  יָא  הֶחָתִיךְ,
תַּרְאֶה  לָהֶם,  הַפְגֵּן  פָאסוֹן  גָּבוֹהַּ!
שֵׁרַתָּ  בַּטַּיְגָּה  אֶת  הַמַּנְהִיג,
הִכֵּיתָ  בְּאוֹיְבִים,  בָּלַעְתָּ  כֹּהַל.
אַתָּה  שׂוֹחֶה  בְּחֹם  הַנְּשִׁיקוֹת,
בָּחור  מִסְפָּר  אֶחָד  אַתָּה  –  מָה  עוֹד?

עָבְרוּ  שְׁבוּעַיִם  –  וּבַחֲזָרָה
הוּא  בָּא  בְּרַעַשׁ.  הוּא  כֻּלּוֹ  פּוֹרֵחַ:
יֵשׁ  ווֹדְקָה,  צֵיד  סְנָאִים,  שְׁמִירָה  –
מֵבִין  הַכֹּל,  עִם  אִישׁ  לאֹ  מִתְוַכֵּחַ.
אַךְ  פַּעַם  קָם  הוּא  בְּשָׁעָה  מָנֶצֶת,
טִפָּה  רָדוּם,  רָגוּעַ,  מִשִּׁדָּה
נוֹטֵל  אֶקְדָּח.
הוֹ,  נֶפֶשׁ  חֲמוּדָה
מִתַּחַת  לְעוֹרָהּ  שֶׁל  הַמִּפְלֶצֶת!
נוֹבְרִים  קִרְחֵי  הָעַד  בַּאֲדָמָה,
וְהַזָּקִיף  יָשָׁר,  אֲבָל  בְּלִי  נַחַת
מַבִּיט  עַל  הַפַּשְׁטוּת  הַדּוֹמְמָה
שֶׁל  זֶה  הַבּוֹר,  בּוֹ  רִיק  וְקֹר  גַּם  יַחַד.
שׂכְלוֹ  אֶת  הַמִּכְלוֹל  אֵינוֹ  קוֹלֵט.
הַמָּוֶת  כְּבָר  פָּרַשׂ  עֲלָיו  כְּנָפַיִם
"תירֶה!  תירֶה!"  –  בְּמִי  לִירוֹת  כָּעֵת?
"גְּרוֹנוֹ  בְּדָם!"  –  שֶׁל  מִי  כָּאן  הַקְּרָבַיִם?
וּמָה  אִם  לַמֹּאזְנַיִם  עוֹד  לָשִׂים
מִי  שֶׁלָּשִׁיר,  לִחְיוֹת  כְּבָר  לֹא  הִצְלִיחַ?
שֶׁבַּטַּיְגָּה  אָכְלוּ  אַבְנֵי  הַפִּיחַ
וְנִשְׁנְקוּ  כְּמוֹ  חְרוֹפּ  הַשְּׁעוֹנִים.
וּמָה  יִקְרֶה  אִם  עוֹד  תּוֹסִיפוּ  בָּם
מַבַּט  גִּבּוֹר  שֶׁל  נֶשֶׁר  מְשֻׂפָּם
וְכוֹכָבִים  שֶׁעַל  מַדֵּי  פֶלְדְמָרְשָׁל?
יֵשׁ  מָה  שֶׁגַּם  לְךָ  עוֹד  לֹא  נִרְאָה  שָׁם?
יֵשׁ  מָה  שֶׁלֹּא  הֵבָנְתָּ,  הַשַּׂפָּם!

מַבִּיט  עָלַי  בְּאֵלֶם  הַחַיָּל.
הוּא  לֹא  נִרְאֶה  שׂמָחֵ  לַגּוֹרָל.
הַבּוֹרָה  לְלֹא  נִיעַ  מִסְתַּכֵּל  –
אֲבָל  שׁוֹתֵק  הַבּוֹר,  אֶת  פִּיו  נוֹעֶל.
חִיּוּךְ  הַבּוֹר  רַק  מְחַכֶּה  –  כִּי  בוֹ
יֶשְׁנוֹ  מָקוֹם  לְמִי  שֶׁבּוֹא  יָבוֹא.

1949